טבח חיפושיות הקצב – איך חירבו אמני ישראל את שירי הביטלס בזמן אמת

פעם, בתקופה רחוקה רחוקה, בשנות ה-60 של המאה הקודמת, היינו אומה אמיצה. הרשינו לעצמינו לעמוד מול כל הכוחות שניסו להשמידנו ויכולנו להם. עד כדי כך עלה לנו השתן לראש שהחלטנו לבצע טבח בשירי הלהקה המצליחה ביותר בעולם – "חיפושיות הקצב". האמת, שם לא רע.

וכך, בתקופה בה אבי החזיר אלבום של הביטלס לחנות כי בתנועת הנוער אסרו על שמיעת המוסיקה הזו, תקופה בה מאבק אגו בין אמרגנים הצליח לשכנע את ועדת הכנסת כי אסור להרשות לפוחזים הללו להופיע בארץ הקודש מחשש להשפעה רעה, תקופה בה השלטונות חסמו את השימוש באינטרנט ותושבי המדינה נאלצו להסתפק רק במידע שהגיע ממכשיר הרדיו שלהם, באותה תקופה ממש ביצעו האומנים טבח בשירי הלהקה. איני יודע כיצד העזו לעשות זאת, אך חמור מכך, אף גוף לשמירה על זכויות השירים לא התנגד להתעללות הזו. עם השנים, הפרק החשוך הזה בהיסטוריה היהודית הודחק, אך הגיע הזמן שכולנו נודה במה שקרה.

ראש וראשון – אריק איינשטיין. מעטים יודעים, אבל הסיבה האמיתית שהוא אינו יוצא יותר מביתו היא הבושה על הקטעים הבאים שתשמעו.

וראשונה מגיעה מזל, עם השורה המופתית- "מזל, כמה זמן את מתלבשת?"

יפה? טוב אז לשיר הבא הוא צירף את יפה ירקוני ששרה לו :"רק אתמול לי בנית ארמונות בחול"

וגם עם חבריו לשלישיית גשר הירקון לא ויתר. ביחד שרו את "למה את לא יוצאת איתי"

כמובן שניתן להוסיף גם את הבלדה על ג'ון ויוקו מאלבומו הנפלא "פוזי", אבל אפשר גם שלא, אז ויתרתי.

יהורם גאון, באלבום הבכורה שלו ביצע את השיר "זה נדבק". לשמחתו זה לא נדבק אליו ואף אחד לא ממש זוכר לו את זה. (השיר מתחיל ב 01:14). לצערו, לא בטוח שזה גם מה שיקרה עם האמירה האומללה שלו על ה"מוזיקה המזרחית".

אבל אולי הגדול מכולם היה אלברט כהן שביצע שיר של החיפושיות עם מילים שמדברות על… חיפושיות. אחד הקטעים המבריקים ששמעתי

אבל לא הכל היה תמוה. כלומר לא מאוד תמוה.

חוה אלברשטיין שינתה את ג'וד לרות. למה? ככה

מישה סגל, בביצוע לא מגוחך לשם שינוי, ביצע את "בחזרה לברית המועצות"

ולסיום, שמוליק קראוס, בחופשה מהכלא בתחילת שנות ה-70 מקליט את אלבומו "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" ומבצע שם את "אמא טבע"

עכשיו תגידו לי אתם, מה זה? למה? האם פיצויים שולמו ללנון ומקרטני? האם העם הליברפולי לא סבל מספיק גם בלי הדברים האלה?

אני רק שמח שכוכבי המוסיקה של היום לא גדלו על התועבה הזו והם יכולים לספק את המופת שהרדיו לא מפסיק לשדר לנו מבוקר ועד ערב. תודה לאל.

האם צריך תירוץ כדי לכתוב על חוה אלברשטיין?

האם צריך תירוץ כדי לכתוב על חוה אלברשטיין? אני מקווה שלא, אבל יש לי. בסוף השבוע האחרון פורסם כי חוה אלברשטיין תקבל השנה את פרס אקו"ם למפעל חיים. ובאיזה מפעל משובח מדובר.

את חוה אני מכיר (לא אישית) מגיל צעיר מאוד. כזמרת המועדפת על אבי, תקליטיה (לילדים ולמבוגרים כאחד) נוגנו בביתינו ללא סוף. כאדם שומר מסורת גם אני דואג כי תזונתם המוסיקלית של ילדי תכיל את אחת מאמהות המזון החשובות במוסיקה הישראלית.

חוה אלברשטיין ידועה היום בעיקר במספר רב מאוד של שירים שהפכו לקלאסיקות, אבל מבחינתי היא תמיד היתה זמרת/שחקנית יוצאת מן הכלל בעלת יכולת הגשה מופלאה. פעם, בשנות ה-70-60, היו תוכניות, הופעות שלא באו לקדם אלבום אלא עמדו בפני עצמן. האמן אסף שירים וקטעי קישור והם תיפקדו כדבר המרכזי כשהאלבום היה למעשה המוצר הנלווה. חוה אלברשטיין של המופעים האלה היא האהובה עליי מכל, אז במקום למלא את הפוסט בשטויות רציתי לתת לכם כמה דוגמאות לשירים האהובים עלי ביותר שלה.

אחד האלבומים שלה שאני הכי אוהב מחולק לשני חלקים ומתעד הופעה שלה מתחילת שנות ה70. הוא נקרא "חוה בתוכנית יחיד" והוא מספק הצצה ליכולות המשחקיות המופלאות שלה בביצוע שירים. הנה שניים מהם. שניהם מהשירים היפים ביותר שלה, את המילים כתבה תרצה אתר הנפלאה ואת הלחן משה וילנסקי הגדול.

אלבום גדול נוסף שלה היה "שיר במתנה" משנת 1980 שבא בעקבות מופע באותו השם. את השיר הבא, "הפסנתר של אמא", כתבה רחל שפירא והלחין משה וילנסקי

במשך שנים היה צרוב במוחי זכרון סדרת הטלויזיה "קרוסלה". לפני שנה, כאשר יצאה הסדרה בדיוידי רכשתי אותה לילדי וגיליתי כי העונה הראשונה שנכתבה על ידי לאה נאור והולחנה על ידי קובי אשרת ומתי כספי היא אחד הדברים המדהימים ביותר שנוצרו בטלויזיה בארץ. התסריטים של נאור פשוט מעולים ומכילים רגעים קומיים נפלאים (זה לא מפתיע כשחושבים על הדרך המושלמת בה היא תרגמה את המוני ספרי דר' סוס), רמת הטקסטים, הלחנים והעיבודים גבוהה במיוחד והמשחק של כולם משובח- אברהם מור, חנן גולדבלט, שלמה וישנסקי ומעל כולם חוה אלברשטיין שמתגלה כשחקנית מופלאה בעלת ניואנסים קומיים מפתיעים.

"קרוסלה" היא סדרה שראויה לפוסט משלה באחד הימים אבל הנה דוגמה לא מאוד מייצגת, אבל יפה:

ולסיום שיר שאני כל כך אוהב ולצערי אין לי הרבה שותפים לכך. השיר "שיר נולד" (הופיע באלבום הנהדר "לו יהי" 1973) שכתבה נעמי שמר הוא מבחינתי מופת של כתיבה הן מבחינת המילים והדרך בה השיר מתפתח והן מבחינת העיבוד המופלא של להקת הפלטינה, ומעל הכל הביצוע המושלם של אלברשטיין.

מה אתם חושבים?

זהו לבנתיים. שתי המלצות לסיום- המופע של חוה אלברשטיין שרץ כבר כמה שנים הוא מופע מאוד מאוד מרגש ומומלץ שמכיל כמות נאה של להיטיה, והאלבום האחרון שלה "ברוך הבא", מראה כי גם אחרי כל כך הרבה שנים של עשייה יש לה עדיין את היכולת לרגש. מומלץ בחום.