טבח חיפושיות הקצב – איך חירבו אמני ישראל את שירי הביטלס בזמן אמת

פעם, בתקופה רחוקה רחוקה, בשנות ה-60 של המאה הקודמת, היינו אומה אמיצה. הרשינו לעצמינו לעמוד מול כל הכוחות שניסו להשמידנו ויכולנו להם. עד כדי כך עלה לנו השתן לראש שהחלטנו לבצע טבח בשירי הלהקה המצליחה ביותר בעולם – "חיפושיות הקצב". האמת, שם לא רע.

וכך, בתקופה בה אבי החזיר אלבום של הביטלס לחנות כי בתנועת הנוער אסרו על שמיעת המוסיקה הזו, תקופה בה מאבק אגו בין אמרגנים הצליח לשכנע את ועדת הכנסת כי אסור להרשות לפוחזים הללו להופיע בארץ הקודש מחשש להשפעה רעה, תקופה בה השלטונות חסמו את השימוש באינטרנט ותושבי המדינה נאלצו להסתפק רק במידע שהגיע ממכשיר הרדיו שלהם, באותה תקופה ממש ביצעו האומנים טבח בשירי הלהקה. איני יודע כיצד העזו לעשות זאת, אך חמור מכך, אף גוף לשמירה על זכויות השירים לא התנגד להתעללות הזו. עם השנים, הפרק החשוך הזה בהיסטוריה היהודית הודחק, אך הגיע הזמן שכולנו נודה במה שקרה.

ראש וראשון – אריק איינשטיין. מעטים יודעים, אבל הסיבה האמיתית שהוא אינו יוצא יותר מביתו היא הבושה על הקטעים הבאים שתשמעו.

וראשונה מגיעה מזל, עם השורה המופתית- "מזל, כמה זמן את מתלבשת?"

יפה? טוב אז לשיר הבא הוא צירף את יפה ירקוני ששרה לו :"רק אתמול לי בנית ארמונות בחול"

וגם עם חבריו לשלישיית גשר הירקון לא ויתר. ביחד שרו את "למה את לא יוצאת איתי"

כמובן שניתן להוסיף גם את הבלדה על ג'ון ויוקו מאלבומו הנפלא "פוזי", אבל אפשר גם שלא, אז ויתרתי.

יהורם גאון, באלבום הבכורה שלו ביצע את השיר "זה נדבק". לשמחתו זה לא נדבק אליו ואף אחד לא ממש זוכר לו את זה. (השיר מתחיל ב 01:14). לצערו, לא בטוח שזה גם מה שיקרה עם האמירה האומללה שלו על ה"מוזיקה המזרחית".

אבל אולי הגדול מכולם היה אלברט כהן שביצע שיר של החיפושיות עם מילים שמדברות על… חיפושיות. אחד הקטעים המבריקים ששמעתי

אבל לא הכל היה תמוה. כלומר לא מאוד תמוה.

חוה אלברשטיין שינתה את ג'וד לרות. למה? ככה

מישה סגל, בביצוע לא מגוחך לשם שינוי, ביצע את "בחזרה לברית המועצות"

ולסיום, שמוליק קראוס, בחופשה מהכלא בתחילת שנות ה-70 מקליט את אלבומו "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" ומבצע שם את "אמא טבע"

עכשיו תגידו לי אתם, מה זה? למה? האם פיצויים שולמו ללנון ומקרטני? האם העם הליברפולי לא סבל מספיק גם בלי הדברים האלה?

אני רק שמח שכוכבי המוסיקה של היום לא גדלו על התועבה הזו והם יכולים לספק את המופת שהרדיו לא מפסיק לשדר לנו מבוקר ועד ערב. תודה לאל.

30 לרצח ג'ון לנון חלק א' – שירי הזכרון של פול וג'ורג'

לכבוד יום השנה ה-30 להירצחו של ג'ון לנון, החל מחר, ה-8/12/2010, אפרסם בשלושה הימים הקרובים פוסט חגיגי בשלושה חלקים. זה חלק א'.

ג'ון לנון כבר מזמן הפך ליותר מסתם יוצר.
חגיגות ה-70 להולדתו שנחגגו באינספור ימי שידורים מיוחדים ובהופעות רבות, גם במדינתנו הקטנה, מוכיחות זאת.
יחד עם העלאת מעמדו לדרגת אל הורדו חבריו ללהקה המשפיעה ביותר בהיסטוריה של המוסיקה לדרגת נערי מקהלה. על חוסר הצדק שבנושא אדבר בפוסט אחר,
כאן ארצה להציג בפניכם את הדרך הפומבית בה הגיבו פול וג'ורג' לרצח – שירי זכרון.

גם ג'ורג' וגם פול העדיפו להעביר את יום הרצח באולפן ההקלטות. את ג'ורג' אף אחד לא ביקר על כך, אבל זה גם פחות עניין את הציבור. את כולם עניין מה עושה פול, ופול, שבעיני הוא גדול היוצרים של עידן המוסיקה הפופולרית, נתפס לא מוכן. צוותי טלוויזיה שחיכו לו מחוץ לאולפן תפסו אותו במצב גרוע מאוד והדרך בא הצליח להתבטא היתה מקור לביקורת רבה.

פול מקרטני על רצח לנון : It's a drag. אתם יכולים לתאר לעצמכם שהעיתונים חגגו.

הביקורת הרבה שהופנתה אליו היתה התחלתה של דרך ארוכה ומפותלת (סליחה על משחק המילים) אותה יעבור פול בשנים הבאות.
אם בשנות ה-70' סבבה ההתעסקות התקשורתית בביטלס סביב היחסים המעורערים של שני החברים בתוספת התקווה לאיחוד, בשנות ה-80' היא תעסוק בגדולתו של ג'ון, הרוקר הציני בעל היכולות האינטלקטואליות, שלא פחד לומר את דעתו הקולנית לגבי חוסר הצדק העולמי, והיותו מקימה של הלהקה הגדולה בהיסטוריה.
לעומתו, פול יתואר כרומנטיקן חסר תקנה, שהצטרף לביטלס כדי לכתוב שירי אהבה סכרינים ומעולם לא אמר כלום על כלום.
בשנים הבאות מקרטני נאלץ להלחם על מקומו בהיסטוריה. בסופו של דבר זה הצליח בצורה חלקית, והיום יותר אנשים מכירים בחשיבותו, למרות שבתפישה הכללית עדיין מקרטני הוא כינור שני ללנון.

באלבומו הראשון של מקרטני לאחר הרצח Tug of war (אלבום נפלא, שיצא ב-1982) מופיע השיר Here Today שנכתב על לנון. את השיר (כמו את האלבום כולו) הפיק ג'ורג' מרטין, המפיק של החיפושיות.

בעיניי, השיר הוא אחד היפים של מקרטני.

And If I Say I Really Knew You Well
What Would Your Answer Be.
If You Were Here Today.

Ooh- Ooh- Ooh- Here To – Day.

Well Knowing You,
You'd Probably Laugh And Say That We Were Worlds Apart.
If You Were Here Today.
Ooh- Ooh- Ooh- Here To – Day.

But As For Me,
I Still Remember How It Was Before.
And I Am Holding Back The Tears No More.
Ooh- Ooh- Ooh- I Love You, Ooh-

What About The Time We Met,
Well I Suppose That You Could Say That We Were Playing Hard To Get.
Didn't Understand A Thing.
But We Could Always Sing.

What About The Night We Cried,
Because There Wasn't Any Reason Left To Keep It All Inside.
Never Understood A Word.
But You Were Always There With A Smile.

And If I Say I Really Loved You
And Was Glad You Came Along.

If You Were Here Today.
Ooh- Ooh- Ooh- For You Were In My Song.
Ooh- Ooh- Ooh- Here To – Day.

עוד קודם לכן, כחצי שנה לאחר הרצח, יצא שירו של ג'ורג' האריסון All those years ago. השיר נכתב במקור עבור רינגו וכלל מילים אחרות.
הוא הוקלט בנובמבר 1980 עם רינגו בתופים, הריסון בגיטרה ונגנים נוספים. גם רינגו וגם הריסון לא היו מרוצים מהתוצאה.
לאחר הירצחו של לנון כתב הריסון מילים חדשות לזכרו והקליט את השירה מחדש בעצמו.
פול ולינדה מקרטני, יחד עם חברם ללהקת Wings, דני ליין, הקליטו קולות רקע, וכך הפך השיר לשיתוף פעולה של שלושת חברי הביטלס החיים במחווה מאוחדת לחברם המת.

Hear them shouting all about love
While they treated you like a dog
When you were the one who had made it
so clear
All those years ago.

Hear them talking all about how to give
They don't act with much honesty
But you point the way to the truth when you say
All you need is love.

Living with good and bad
I always looked up to you
Now we're left cold and sad
By someone the devil's best friend
Someone who offended all.

We're living in a bad dream
They've forgotten all about mankind
And you were the one they backed up to
the wall
All those years ago
You were the one who Imagined it all
All those years ago.

Deep in the darkest night
I send out a prayer to you
Now in the world of light
Where the spirit free of the lies
And all else that we despised.

They've forgotten all about God
He's the only reason we exist
Yet you were the one that they said was
so weird
All those years ago
You said it all though not many had ears
All those years ago
You had control of our smiles and our tears
All those years ago

באופן אישי אני מעדיף את שירו של מקרטני. ואתם?

 

ובונוס לסיום – רק לאנשים נטולי ציניות שאוהבים את מקרטני.
במהלך החיפוש של השירים לפוסט זה נתקלתי בהקלטה הזו של מקרטני מבצע מול קהל את השיר Here today כשתוך כדי הופעה ההתרגשות מתחילה לחנוק את גרונו. אין לי מושג מהו הארוע אבל השיר שתמיד מרגש אותי הצליח לרגש אפילו יותר. נראה אתכם צופים בו מבלי להעלות לחלוחית בעיניכם.