פגישה עם סטיבן ספילברג לרגל חגיגות 30 השנה ל"שודדי התיבה האבודה"

אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה האבודה? הממממממ

במקום הזה היה אמור להתפרסם ראיון עם במאי הקולנוע סטיבן ספילברג שסרטו "שודדי התיבה האבודה" חוגג בימים אלה 30 שנה. מפגש בין ספילברג לביני התקיים השבוע. הוא ארך כ-45 דקות והושמעו בו משפטים שנוסחו כשאלות; אך ראיון עיתונאי במובן המקובל של המושג לא יצא ממנו. והמעשה שהיה, כך היה:

כשהייתי בעבודה בעיר ושמה "פתח תקוה" נשאלתי על ידי עורכת סופרבלוב אם ארצה לראיין את ספילברג. השבתי בחיוב. חשבתי שיהיה מעניין להתיישב עם הבמאי לשיחה ארוכה ולדבר על סרטיו, על תפישת העולם הקולנועית שלו, מקורותיה ומהותה, ועל נושאים נוספים שקשורים לקולנוע ההוליוודי ולקולנוע בכלל. במיוחד חשבתי להתמקד במסמך המרתק הזה שהביא לידיעתי אביחי מרק ובו תמלול שיחות העבודה בין ג'ורג' לוקאס, שפילברג ולורנס קאסדן בעבודה על "שודדי התיבה האבודה".

בשובי הביתה התחלתי בארגון המשימה. אשת יחסי הציבור של ספילברג אמרה לי שהבמאי רוצה להיפגש במקום שקט. אמרתי לה משהו כמו "איפה שהוא רק רוצה" (אפילו הצעתי שניפגש בדירתי, שהיא ללא ספק מקום שקט אם לא מתחשבים בכלב ובשני ילדים קטנים שנמצאים בחופשת הקיץ שלהם). לבסוף הודיעה לי אשת יחסי הציבור שהפגישה נקבעה ליום ראשון בבוקר, בשעה עשר, בחדר שיוקדש למטרה הזאת במשרדי חברת "אמבלין 2" השוכנים בקומה הרביעית בבניין ברחוב אלנבי בתל אביב (שבמרתפו היה פעם קולנוע זמיר).

אתה שמח לראות אותי או שכדור ענק רודף אחריך?

הגעתי בזמן, ספילברג כבר היה שם. הוא או המזכירה שישבה שם או אולי שניהם גם יחד שאלו אותי אם אני רוצה לשתות משהו; קפה? מים? אמרתי מים, קיבלתי מים, נכנסנו לחדר הישיבות שהוקדש למפגש והתיישבנו בקצה של שולחן, זה מול זה.

שלפתי מתיקי את האייפון הישן שיש לי, דור 3, בדקתי שהוא פועל (כבר קרו לי פאנצ'רים בעבר) והנחתי אותו על השולחן בינינו. ואז שאל אותי ספילברג אם אני מוכן שגם הוא יקליט את השיחה בינינו. קצת הופתעתי, לומר את האמת: מעולם מרואיין, הוליוודי ולא הוליוודי, לא ביקש להקליט לעצמו ראיון שקיימתי עמו; אך אמרתי לעצמי למה לא. אם אני מקליט את השיחה בינינו למה שלא תהיה גם לו הזכות להקליט את השיחה בינינו. אז אמרתי "בטח" או משהו מהסוג הזה.

כפי שאני נוהג לעשות לרוב, לחצתי על כפתור ההפעלה של האייפון ואמרתי לספילברג על מה אני רוצה שנדבר תחילה (רציתי תחילה, עוד לפני שנגיע לחגיגות, לדבר על רקעו ועל איך הוא הגיע לעשיית סרטים). ואז הוא אמר שהוא לא רוצה לדבר על זה. על מה הוא כן רוצה לדבר? על מערכת היחסים בינינו. זה מה שמעסיק אותו כרגע ולכן הוא בחר להיפגש אתי, מבקר הקולנוע של הבלוב שהוא קורא והבלוב שבשלב מאוחר יותר במפגש הוא יגדיר כבלוב החשוב ביותר בישראל. את שאר המידע עליו ועל סרטיו יוכלו קוראי "סופרבלוב" למצוא במקומות אחרים, אמר.

חשתי תחושה של דז'ה וו. את הטקסט הזה כבר קראתי איפשהו בעבר אז למה אני כותב אותו? תוך כדי המחשבה הזו הפתיע אותי ספילברג בשאלה – "למה אתה לא אוהב אותי". אני חייב לציין שמעולם, בכל הראיונות שערכתי לבלוב הזה ולבלובים אחרים לא שאל אותי איש את השאלה הזו. אולי גדעון, אבל גם לגבי זה אני לא בטוח.

"ואיך קשורה השאלה הזו לחגיגות 30 השנה?" שאלתי, מנסה להרוויח זמן.

יש לי תחושה רעה לגבי זה, יש לכם ביטוח על הציוד?

"היא קשורה לתחושה שלי שאתה כועס עליי, או יותר נכון מוציא עליי כעסים שבכלל לא קשורים אליי"

השתררה דממה. מאיפה הוא מביא את זה. יותר חשוב, מאיפה הוא יודע את זה.

קצת היסטוריה:

כשנולדתי הייתי ממש קטן ולא ממש הבנתי כלום על העולם. ככל שהתבגרתי הבנתי שמה שכבר כן חשבתי שהבנתי היה טעות. כך או כך הסתובבתי בעולם כשאני מנסה לשרוד על ידי תכונת הזיקית המאפשרת להשתייך לכל מקום מבלי להיות שייך באמת. ואז בא שפילברג. זה קרה ביום ההולדת שלי. כיתה ג' או ד'? לא זוכר. הוריי שכרו מקרן 8 מילימטר, סרטים מצויירים ותקציר של "מפגשים מהסוג השלישי". התקציר כלל את כל המערכה האחרונה על ההר כשכל השעה וחצי שקדמו לו נערכו ל-20 דקות שלא מסבירות הרבה. אבל זה ממש לא שינה כי מה שקרה על ההר היתה התגלות. ממש כמו לפני אלפי שנים, כשאנשים התחזקו באמונתם בזכות התגלות הררית רווית אפקטים, כך גם אני קיבלתי את אמונתי החדשה על ההר. השילוב של הצלילים והאורות היפנטו אותי. התחושה שהצפייה גרמה לי היתה שונה מכל חוויה שהכרתי עד אז. הרגשתי שלא משנה מה זה בדיוק, זה הדבר שאני רוצה להשתייך אליו. מאותו הרגע, כך מספרת האגדה, הודעתי לכולם שכשאגדל אהיה סטיבן שפילברג והקולנוע הפך לי לדת.

בשנים הבאות שפילברג שלט בעולמי. בין אם היו אלה סרטים שהוא ביים ובין אם סרטים שהתהדרו בכתובית "Steven Spielberg Presents:" אני הייתי שם והערצתי כמו שרק מעריץ אמיתי יכול להעריץ.

"אתה רואה," אומר ספילברג מאחורי הכתף שלי, "אתה מודה שפעם הייתי הכל ושמשהו קרה"

"בטח שמשהו קרה", אני צועק עליו.

****************************************************************************

סטיבן שפילברג וחברה

יש לי תאורייה רבת שנים לגבי מה שקרה. זה קצת כמו הסיפור על פול מקרטני. מכירים את הסיפור שטוען שפול מקרטני מת בתאונת דרכים בשנת 66 ושהוא הוחלף על ידי כפיל? זה אמור להיות קשקוש מוחלט, למרות שיש לציין שאם זה נכון אז הפול החדש היה הרבה יותר שווה. כך או כך, אני טוען שזה מה שקרה לשפילברג. מה ההוכחות שלי, אתם שואלים. אז ככה-

שמתם לב שבכל שנות ילדותינו שפילברג היה שפילברג. ואז הוא התחיל להיות רציני. כלומר לעשות סרטים "רציניים". להיות "אמן" שמנסה לקלוע לטעם המבקרים. באותו הרגע הוא נהיה ספילברג. זה ודאי. אתם יכולים לבדוק זאת בארכיון של בית אריאלה.

************************************************************************

הוא ממשיך: "אני זוכר אותך מגן בחירוף נפש על "נס ברחוב שמונה". אתה זוכר? "נס ברחוב שמונה" המחורבן זכה ממך להגנה. אבל "שינדלר" ו"ראיין" זכו לבוז מוחלט. מה הם טובים פחות?"

"כן", אני מטיח בו והולך למטבחון. ברור שלא. אבל הם סרטים שממש עצבנו אותי לעומת "נס" שהיה זניח עוד לפני שהוא התחיל.

"הייתי הבמאי האהוב עליך" הוא צועק מחדר הישיבות.

אז מה קרה? קרו כמה דברים. באופן אובייקטיבי אני יכול לומר שבמהלך שנות חיי ראיתי סרטים טובים יותר מסרטיו של ש/ספילברג וגיליתי במאים שאני אוהב יותר את סרטיהם. אבל זה לא באמת מסביר את העניין.

הוא שוב אכל פירות יבשים

גם היום אני חושב שהרצף בן 10 השנים שכולל את "מלתעות", "מפגשים מהסוג השלישי", "1941", "שודדי התיבה האבודה", "פולטרגייסט" (שנכלל כי הוא כל כך שפילברגי), "איטי" ו"אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" הוא רצף מבריק שמעטים היוצרים שהצליחו להגיע להישג דומה. אני גם חושב שכל אחד מהסרטים האלה הוא לא פחות ממעולה.

אבל אחר כך הוא השתנה. הוא רצה להיות אמן "רציני" ומוערך ומתוקף רצון זה למעשה הודה במה שמבקריו אמרו עליו, שהוא עושה בידור ולא אמנות. אותם מבקרים שיכלו להלל את וינסנט מינלי (ובצדק) על יכולתו ליצור בידור עילאי ביקרו את אותה יכולת שהיתה לשפילברג.

אני אף פעם לא האמנתי במבקרים האלה. צופה שלא דומע ב"איטי" הוא או חסר לב או חסר רגישות. או שניצר, אבל זה כבר סיפור אחר.

נו, אז מה באמת קרה? קרו כמה דברים מבחינתי. אני התבגרתי ופתאום חיפשתי בסרטים משהו אחר. פתאום נחשפתי לקולנוע של תחילת שנות ה-70 בארה"ב ונשבתי בקסם האפלוליות שנשבה מהם ונמצאת גם ב"מלתעות" וב"מפגשים". במקביל הסרטים של ספילברג נהיו, איך לומר, אינפנטיליים. זה לא רק "הוק" הנורא. פארק היורה היה מבחינתי שעמומון מוחץ. "שינדלר" היה אחד הסרטים המביכים שראיתי ול"ראיין", למרות שנורא רציתי, ממש לא התחברתי. במקביל התחלתי להתחבר יותר ויותר לקולנוע הקלאסי (שרבות מתכונותיו נמצאות בסרטים הראשונים של שפילברג), וליוצרים עכשיויים ופיתחתי טעם שונה ממה שהיה לי בילדותי.

לאורך כל התקופה הזו הקולנוע של ספילברג איכזב אותי פעם אחר פעם. הקסם נעלם. גם הברק השובב שתמיד זיהיתי בעיניו כבה. בנוסף, כל פעם שנתקלתי בראיונות איתו הוא דיבר על כסף. הסרט הזה עשה כך וכך ושבר כך וכך שיאים ועלה כך וכך, ופתאום האיש הזה נראה לי יותר עסקן מקולנוען. זה ממש הרגיז אותי.

"מה זאת אומרת יותר עסקן מקולנוען. למה, אתה לא מתעסק בכסף?" הוא שואל.

"כן, אבל כצורך מחייה, אני לא מתהדר בכסף כבנוצות טווס כדי להתפאר בהצלחות שלי"

"זה כי אין לך הצלחות", הוא מגחך.

" אז איך אתה מסביר את אינדי 4?"

הוא מביט בי כלא מבין. "מה אני צריך להסביר באינדי 4"?

"זה הרי סרט כל כך גרוע שאין סיכוי שאתה או לוקאס או פורד באמת חשבתם שמשהו טוב יצא ממנו. תראה לי מישהו אחד שאהב אותו"

איזה מגניבים לוקאס ואני היינו

"עדן גוריון אהב אותו" הוא פוסק בידענות.

זה השתיק אותי. "מה הקשר של עדן גוריון. אתה אפילו לא מכיר אותו"

"גם אתה לא" (זה נכון. כלומר עדן הוא חבר פייסבוק מוערך אבל אין לי באמת מושג מיהו. מה שאני כן יודע זה שהוא האיש היחיד שאני מכיר שמוכן להודות שהוא אהב את אינדי 4)

אני מנסה לסדר את המחשבות. "אל תבלבל אותי. הנה לך מקרה ברור של רדיפת בצע"

עכשיו תורו להתחיל להתרגז. "אתה די חצוף, אתה יודע? אתה יכול לשבת ולהזכר בכל הדברים ש(לא)עשית כשהיית צעיר בערגה, מתוך רצון לחזור לשם, ולי אסור? אני חושב שאינדי 4 הוא סרט כייפי. גם אני, גם ג'ורג' וגם האריסון ממש רצינו לחזור קצת לדמות ההיא ולהנאה ששאבנו כשעשינו את הסרטים ההם אז עשינו את זה. כסף? אתה באמת חושב שאני עושה את זה בשביל כסף? בשביל כסף אני לא עושה סרטים, אני משקיע בבורסה."

אני וסטיבן ספילברג יושבים אחד מול השני כועסים. למה אני כועס עליו?

"אולי אתה כועס עליי כי התבגרת?". פסיכולוג בגרוש. עדיף שיעזוב את זה. הסרטים שלו אף פעם לא הצטיינו בעומק.

"אני לא יודע למה אני כועס עליך. אולי כי אהבתי אותך כל כך והרגשתי שהסרטים שלך זנחו אותי. שכשרציתי עוד משפילברג שאהבתי היה לך חשוב להראות שאתה יודע לעשות מרצ'נט ואייבורי בלי להתחשב בכך שיש הרבה כמוהם, אבל לא היה אף אחד כמוך. אולי כי כשהתחלתי לחפש קצת עומק ורצינות קיבלתי ממך סרט נורא כמו "שינדלר" וכשרציתי הנאה קיבלתי ממך סרט כבד וחסר הנאה כמו "פארק היורה". אולי כי ציפיתי שתישאר שפילברג שלי שמספק סרטים שמדברים אליי ומתקדמים איתי בשלבי התבגרותי. אולי כי היית הבמאי הראשון שלי ולא הבנתי למה זה לא יכול להיות כמו פעם"

שפילברג מתקרב אליי. "אני רוצה שתדע שמעולם לא עשיתי סרט כלאחר יד. לצערי אין לי שליטה על מה תאהב ומה לא. אבל בכל מקרה, לא משנה מה עשיתי, אף פעם לא עזבתי אותך. גיא, המשפחה היא הדבר הכי חשוב ובני משפחה אף פעם לא עוזבים אחד את השני"

"אלא אם כן הם עולים לחללית בחיפוש אחר חלומם. או שאתה רובוט" אני ממלמל.

"נו, ומה הסיכוי שאתה רובוט או שתגשים את חלומותיך?"

אני מחייך. הוא יודע שאני עדיין אוהב אותו. הוא יודע שבעשר השנים הראשונות של המילניום הוא כבש בחזרה מקום בליבי עם שניים מהסרטים הטובים של העשור – AI  ששבר את ליבי ו"טרמינל", שהוא פשוט סרט הספוג בכל כך הרבה אהבת קולנוע שלקח הרבה זמן עד שנרגעתי ממנו. הוא יודע שאני חושב שגם "דו'ח מיוחד" וגם "תפוס אותי אם תוכל" הם סרטים מצויינים ושלמרות בעייות ופגמים רבים "מלחמת העולמות" שלו הוא סרט מרשים ביותר.

הוא גם יודע שלמרות הטריילר הנורא שלו אני עדיין מחכה בקוצר רוח לסרט על סוס וילד מתוך ציפייה ואהבה אמיתית.

"אז עכשיו תגיד. אני הבמאי האהוב עלייך?"

אני מחליט לא לשקר. "לא"

הוא חושב מחדש על ניסוח אחר. "אחד מחמשת הבמאים האהובים עלייך?"

אני מחייך. "בוא נסכם שאתה הבמאי שהשפיע על חיי בצורה הגדולה ביותר ושאני מאוד מאוד אוהב אותך".

"אני יכול לחיות עם זה". הוא אומר וקם אל התיק שלו.

"מה עכשיו?" אני שואל

סטיבן ספילברג

"ממשיכים" הוא אומר ומוציא רשימה ארוכה. כשאני מתקרב אני רואה שהוא מוחק את שמי מראש הרשימה. אחריי יש עוד שמות רבים, חלקם מוכרים לי.

"למה אתה עושה את זה?" אני שואל, "למה זה כל כך חשוב לך מה גיא ברמן מכליס, ילד מראשון לציון, חושב עליך?

"אני לא יודע" הוא עונה. "אני חושב שזה חשוב לי כי בסופו של דבר אתה וילדים עם חלומות כמו שלך עשיתם אותי למי שאני. אולי כי אני מרגיש שצריך לחזור הביתה"

הוא מחבק אותי. עלי הסתיו של בוסטון מרשרשים, האוויר קריר ואני דומע. "לעולם לא אעזוב אותך עוד" הוא לוחש. המוסיקה של וויליאמס גוברת. גם הוא איבד קצת את העידון. לא נורא.

כשאני צועד לי ברחוב אלנבי, תוך כדי הזעה אינסופית, אני נזכר שבכלל לא דיברנו על "שודדי התיבה האבודה". חבל, צפיתי בו שוב השבוע כדי להתכונן לפגישה ונזכרתי עד כמה הוא סרט אדיר.

לא נורא, נטלי הבטיחה שהיא תכתוב על זה בקיץ הקרוב. אני רק מקווה שהמפגש שלה עם ס/שפילברג לא יסיח את דעתה. אבל מה אכפת לי. לי זה נותן עכשיו זמן לעשות את מה שרציתי מהרגע שסיימתי את צפיית ההכנה ב"שודדי התיבה" וזה לראות שוב את "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור", סרט האינדי החביב עליי ואחד הסרטים המסעירים ביותר שראיתי בחיי.

*******************************************

אני רוצה להודות לאורי קליין ממנו שאלתי (ללא ידיעתו) את כל החלק הראשון של הפוסט. זו כתבתו המקורית על המפגש המוזר שהיה לו עם יוסף סידר.

מה הייתי עושה לג'ורג' לוקאס אם הייתי תופס אותו בסמטה חשוכה

זה כבר נדוש לומר, אבל רוב האנשים שאני מכיר מסכימים שג'ורג' לוקאס התפתה ועבר לצד האפל אי שם בשנות ה-80. הייתי משלים עם זה אם הוא לא היה ממשיך להתעלל בי באופן אישי.

קוראים לי גיא ואני גיק. את שנות ילדותי העברתי בהערצה לסרטי מלחמת הכוכבים. היו לי אינספור פיגרסים וכלי משחית ואפילו היה לי דגם שהורכב בקפידה של נץ המיליונים. אז אני שואל אתכם, יהודים יקרים (וגויים שיודעים לקרוא עברית), למה הוא ממשיך להרוס לי את הזיכרון וחשוב מזה, למה זה עוד אכפת לי.

על הטרילוגיה החדשה שלו אין לי מה להגיד, אבל ההתעללות שלו בטרילוגיה המקורית ממשיכה להכאיב לי. שנאתי שנאה יוקדת את ההוצאות החדשות של הסרטים עם האפקטים הלא קשורים שהוא הוסיף. הסצינה ב"מלחמת הכוכבים" עם ג'אבה היתה פשוט איומה. הטענה שזה צולם ולא נכנס כי לא יכלו לעשות זאת טוב בזמנו לא עובדת. אני מניח שיש איפשהו גם צילום של הריסון פורד תוקע גרפס ועדיין הוא לא הוסיף את זה עם אפקט של מורסה חסרת כבידה שיוצאת לו מהגרון (שיט, אני מקווה שלא נתתי לו רעיון). גם התוספת של יצורי ה-CGI  שלו שמסתובבים מסביב למסבאה היו איומים. בקיצור, שנאתי כל רגע.
כשהוא הודיע שהוא הולך להוציא בפעם הראשונה את הסרטים בדיוידי רק בגרסת הספיישל כעסתי נורא. הוא הסביר, כולו נלהב, שרק ככה הוא מסוגל לקבל את הסרטים ובלה בלה בלה. אין סיכוי, כך אמר, שהסרטים יצאו אי פעם בגרסה אחרת. אז מה עשיתי? מה שהרשלה עשה. קניתי ביום הראשון שיצא. ושנאתי את זה, שנאתי אותו ושנאתי את עצמי. אח"כ התקלחתי והבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה.
ואז, לפתע, יצאו מארזים מיוחדים שכללו את שתי הגרסאות- המקורית והמיוחדת של כל אחד מהסרטים. מה קרה? למה? פתאום הוא ראה אותם באור אחר? זה בשביל המעריצים, טען. קיללתי אותו קללה עסיסית, קשרתי את ידי ובפעם הראשונה בחיי לא רכשתי. חשבתי שאני מחוסן ושמחתי לי שמחה גדולה.

אז מה נזכרתי ומה אני רוצה מהחיים שלכם?

היום גלשתי באתר חדשות דיוידי שאני מחבב וגיליתי שבפעם הראשונה אי פעם בגלקסיה שלנו ובגלקסיה רחוקה רחוקה הולך לצאת מארז מטורף שיכלול את ששת הסרטים (או הטרילוגיה המקורית והשיקוץ, תלוי איך קוראים לזה במשפחה שלכם) בתוספת קומנטרים ושלושה בלו ריי שיכילו יותר מ-30 שעות של בונוסים:

DISC SEVEN – NEW! STAR WARS ARCHIVES: EPISODES I-III
Including: deleted, extended and alternate scenes; prop, maquette and costume turnarounds; matte paintings and concept art; supplementary interviews with cast and crew; a flythrough of the Lucasfilm Archives and more

DISC EIGHT – NEW! STAR WARS ARCHIVES: EPISODES IV-VI
Including: deleted, extended and alternate scenes; prop, maquette and costume turnarounds; matte paintings and concept art; supplementary interviews with cast and crew; and more

DISC NINE – THE STAR WARS DOCUMENTARIES
NEW! Star Warriors (2007, Color, Apx. 84 Minutes) – Some Star Wars fans want to collect action figures…these fans want to be action figures! A tribute to the 501st Legion, a global organization of Star Wars costume enthusiasts, this insightful documentary shows how the super-fan club promotes interest in the films through charity and volunteer work at fundraisers and high-profile special events around the world.

NEW! A Conversation with the Masters: The Empire Strikes Back 30 Years Later (2010, Color, Apx. 25 Minutes) – George Lucas, Irvin Kershner, Lawrence Kasdan and John Williams look back on the making of The Empire Strikes Back in this in-depth retrospective from Lucasfilm created to help commemorate the 30th anniversary of the movie. The masters discuss and reminisce about one of the most beloved films of all time.

NEW! Star Wars Spoofs (2011, Color, Apx. 91 Minutes) – The farce is strong with this one! Enjoy a hilarious collection of Star Wars spoofs and parodies that have been created over the years, including outrageous clips from Family Guy, The Simpsons, How I Met Your Mother and more – and don't miss "Weird Al" Yankovic's one-of-a-kind music video tribute to The Phantom Menace!

The Making of Star Wars (1977, Color, Apx. 49 Minutes) – Learn the incredible behind-the-scenes story of how the original Star Wars movie was brought to the big screen in this fascinating documentary hosted by C-3PO and R2-D2. Includes interviews with George Lucas and appearances by Mark Hamill, Harrison Ford and Carrie Fisher.

The Empire Strikes Back: SPFX (1980, Color, Apx. 48 Minutes) – Learn the secrets of making movies in a galaxy far, far away. Hosted by Mark Hamill, this revealing documentary offers behind-the-scenes glimpses into the amazing special effects that transformed George Lucas' vision for Star Wars and The Empire Strikes Back into reality!

Classic Creatures: Return of the Jedi (1983, Color, Apx. 48 Minutes) – Go behind the scenes – and into the costumes – as production footage from Return of the Jedi is interspersed with vintage monster movie clips in this in-depth exploration of the painstaking techniques utilized by George Lucas to create the classic creatures and characters seen in the film. Hosted and narrated by Carrie Fisher and Billie Dee Williams.

Anatomy of a Dewback (1997, Color, Apx. 26 Minutes) – See how some of the special effects in Star Wars became even more special two decades later! George Lucas explains and demonstrates how his team transformed the original dewback creatures from immovable rubber puppets (in the original 1977 release) to seemingly living, breathing creatures for the Star Wars 1997 Special Edition update.

Star Wars Tech (2007, Color, Apx. 46 Minutes) – Exploring the technical aspects of Star Wars vehicles, weapons and gadgetry, Star Wars Tech consults leading scientists in the fields of physics, prosthetics, lasers, engineering and astronomy to examine the plausibility of Star Wars technology based on science as we know it today.

אבל, וזה אבל גדול גדול גדול – ההוצאה תכלול רק את הגרסאות המיוחדות. למה? עזבו. אבל אין סיכוי שנראה את הגרסאות הישנות אי פעם בבלו ריי. כן, נכון. בטח.

אז למה זה מרגיז אותי? כי בדקות האחרונות, אחרי שכבר שנים אני לא יכול לסבול אפילו את הסרטים המקוריים ומנסה למחוק אותם מהזכרון הרגשי שלי, אני לא יכול להפסיק לזמזם את המנגינה הארורה הזו של וויליאמס, ופתאום שאלתי את עצמי האם בתי בגיל המתאים לצפייה? ופתאום נורא רציתי לראות אותם שוב, ונורא רציתי לעשות את זה באיכות היי דפינישן ולראות המון בונוסים ונו מתי זה כבר יוצא וכמה זה יעלה, ובטח כדאי לקנות כי הרי זה לא ייצא בגרסאות הישנות אף פעם ועדיף מוקדם ממאוחר ואולי אני מגזים ביחס לשינויים ומקסימום, במקרה הכי גרוע, אני שוב אתקלח.

אבל אז ראיתי את הטריילר הבא:

אין כמו עריכה צולבת בין הטרילוגיות כדי לצנן אותי ביום חם שכזה.

אה, ואתם רוצים לדעת מה אני אעשה ללוקאס אם אני אתפוס אותו בסמטה חשוכה? אני אקרע לו את הצורה במכות. אבל רק אחרי שאחתים אותו על כל הממורבילייה שלי.

נ.ב. הכותב אינו מתחייב שאחרי כל מה שכתב פה לא יקנה את המארז בשנייה שהוא יוצא. כן, הכותב מודע לעובדה שהוא אדיוט אבל הוא הפסיק להלחם בזה.