"העזרה" – "The Help" – גדעון מבקר בקולנוע

כמה שאהבתי את הסרט הזה. אני מאוד אוהב את הכושים הטובים של פעם, לפני שהם קיבלו אומץ והתחילו לעשות בלאגן עם כל הראפ שלהם והקללות והשפה והסמים והאיידס. אני מדבר על הכושים החמים והאוהבים, כושים פשוטים אבל עם לב טוב והרבה חוכמת חיים.

הסרט "העזרה", שמבוסס על ספר באותו שם מחזיר את הכושים הטובים למסך. הסיפור מתרחש בתחילת שנות ה-60 כאשר כל משפחה אמריקאית טובה העסיקה עזרה בצורת אישה אפריקנית שחורה. העוזרות האלה גידלו את הילדים בצורה מושלמת, החדירו בהם ביטחון והרעיפו עליהם אהבה. אמנם לפי הסרט, על אף דרך הגידול הזו הם הפכו לאנשים רעים, קרים וחסרי ביטחון, אבל אל תתנו לזה להפריע לסיפור. הנה דוגמה: תראו איזה חמודה-

למרות שהמשרתים גידלו את הילדים ודאגו לכל מה שקורה בבית, התייחסו אליהם לא יפה, כי לצערי מסתבר שהנשים הלבנות בשנות ה-60 היו, סליחה על הצרפתית שלי, כלבות קרירות. אליהן אני לא מתגעגע. הן לא התנהגו יפה למשרתות, הן לא נגעו בילדים שלהן וכל מה שהיה להן אכפת ממנו היה פעילויות צדקה חברתיות חסרות משמעות אמיתית ורכילות. למעשה ככל שהכושית היתה יותר חמה הלבנה היתה יותר קרירה. זה כנראה נובע מאיזשהו חוק איזון בטבע.

וככה הכושיות היו עצובות והלבנות היו רעות עד שבאה לבנה קצת אחרת. איך יודעים שהיא אחרת? קודם כל יש לה תלתלים. חוץ מזה, היא היתה מאוד מלומדת כי היא למדה באוניברסיטה וכנראה שבגלל זה היא ידעה שגם לכושים יש רגשות ושזה לא יפה לצחוק על מישהו רק כי הוא מדבר מצחיק. לאט לאט היא התחילה לאהוב יותר את הכושים מאשר את הלבנים ועברה לצד שלהם. היא הסכימה לגעת בהם, היא ביקרה בבתים שלהם והיא החליטה לכתוב ספר על איך זה להיות משרתת של לבנים רעים. הנה, כאן היא מנסה לשכנע את הכושית החמה מהקליפ הקודם להיות בספר שלה.

זה לא היה קל, ובשלב מסויים המשרתת מהקליפ אפילו רצה ונפלה, אבל בסופו של דבר הספר הצליח וכולם היו מאוד שמחים. הלבנים שהיו רק קצת רעים הבינו שהם טעו, הלבנה הרעה הראשית קיבלה את מה שהגיע לה והלבנה הטובה עזבה את כולם ונסעה לניו יורק כדי להתרחק מהעיירה המפגרת שהיא גרה בה.

מה שאהבתי במיוחד בסרט, מלבד את השחקניות המצויינות, זה את העובדה שהוא היה אמיץ מספיק כדי לומר לקהל שלו – הכושים הם גם בני אדם ושונים מהלבנים רק בכך שהם עניים, לא כל כך מחונכים ולא כל כך נקיים. זה לא מעשה פשוט לעשות בשנת 2011 וזו אולי גם הסיבה שהיוצרים של הסרט מעט ריככו אותו.
מרוכך או לא, היוצרים עדיין מתעקשים לא ליפול למלכודות ובשביל לשמור על הנועזות חסרת הגבולות והאמינות הסיפורית הם לא מהססים ועושים שני דברים In your face-
1) גברים ונשים ישנים באותה מיטה (כלומר גברים ונשים לבנים כמובן. אין גברים שחורים בסרט, כלומר יש אבל התפקיד שלהם הוא התפקיד המורכב של להיות מטיף או בעל מכה, ואת שניהם אנחנו לא באמת רוצים לראות).
2) האשה הלבנה הטובה היחידה (חוץ מההיא מהאוניברסיטה) היא זונה טובת לב, כלומר לא ממש זונה אבל ווייט טראש שנכנסה להריון והתחתנה עם עשיר. אבל כמו כל ווייט טראש בסגנון היא מתגלה כאשה חמה בעלת לב טוב ואוהב שמאמצת לחיקה (המרשים) את המשרתת הכושית שאף אחת אחרת לא רצתה.

אבל מעבר לנועזות ולחתירה לייצוג האמת יהיה אשר יהיה, מה שאני באופן אישי אהבתי יותר מכל הוא את העיבוד הגאוני שהסופרת והיוצרים עשו לסרט אנגלי נשכח משנת 1965. בתקופה ההיא אסור היה עדיין לדבר על זכויות אזרח ושטויות כאלה אז המסר של אותו סרט אסור הוסתר היטב מאחורי סיפור על 4 בחורים שלא יכולים להרשות לעצמם לגור לבד אז הם שוכרים דירה משותפת. החברה הבריטית השמרנית שאינה יכולה לקבל 4 הומ, כלומר, כאלה, נאלצת לשלוח את היחידה הסודית של הכנסייה על מנת להחזיר אותם למוטב, אבל ארבעת הבחורים, כנראה מחוזקים מכמויות הנוזל הסמיך שהם מעניקים אחד לשני, מצליחים למצוא את שלוותם בהאיטי כשאנשי המשמר השחורים באים להגנתם. הדבר היפה בעיבוד הזה הוא שהקידמה מאפשרת לנו לעלות מדרגה במי עוזר למי. ב-65 הכושים יכלו לעזור רק להומ, כלומר לכאלה שהיו נחותים מהם, בימינו אנחנו כבר יכולים להראות שזה בסדר שגם לבנים יעזרו לנחותים מהם. אני שמח לחיות בתקופה כזו.

בונוס – הסרט האסור המקורי משנת 1965

וקצת בידור טוב ואיכותי בטעם של פעם-

****************************************************************************************************

הבהרה חשובה – כל הנאמר בפוסט זה הוא על דעת גדעון והנהלת הבלוב לא עומדת מאחורי הדברים או תומכת בהם (במיוחד עכשיו, כשלכושים יש כזו השפעה בעולם. אנחנו הזהרנו מהקטע הזה של שוויון זכויות)

אז הנה כמה עובדות בלוביות אמיתיות:

הידעתם – אמה סטון מהממת. בסרט הזה היא אפילו מציגה את פרצוף הבכי האמין ביותר שראינו לאחרונה.

הידעתם – הבת של רון האוורד עולה על העצבים ממש כמו רון האוורד.

הידעתם – טקס האוסקר הבא מעולם לא נראה עגום יותר, או לפחות העגום ביותר מאז הטקס ההוא שהמגמגם זכה.

הידעתם – you is kind you is smart you is important.

אוסקר 2011 – הדבר האמיתי

06:50 מנסים להתאושש מהטקס המשמים והבזיוני. רוצים להבין למה? המשיכו לקרוא.
אבל תחילה היינו רוצים מספר מילים מסנגרות על המנחים. הטקס היה נורא, אבל זו לא באמת באשמת פרנקו והאת'אווי. החומרים שסיפקו להם היו פשוט כתובים חלש ונורא לא מצחיקים.
ובכלל, מי שליהק אותם לא ידע מה לעשות איתם. הם לא קומיקאים, סטנדאפיסטים או מנחים ותיקים שיודעים לאלתר בדיחות, לקחתם שני שחקנים צעירים ולוהטים, תנו להם לעשות את מה שהם הכי טובים בו – לשחק!
למה לכל השדים והרוחות לקחת את אן, שוואו כמה שהיא יודעת לשיר, ולתת לה שיר בן דקה? ולמה להעלות את פרנקו (שלא יודע לשיר) בבגדי דראג ולא לתת לו לשיר רע? מה רע בדואט קומי? או לפחות לתת לו לעשות משהו חוץ מלעמוד שם לבוש כמרילין מונרו, כמו, נאמר, לרקוד?
ויש לכם מנחים שלא מורגלים בהנחייה חיה, אז למה לא לצלם איתם קטעים מראש? ממילא הצופים הכי אוהבים את הקטעים האלה, אז למה להסתפק באחד? רציתם מחוות להוליווד הקלאסית, למה לא לתת לשניים לעשות צחוק ולשחזר סצינות מפורסמות וכדומה?
אנחנו מרגישים שהמלהקים והכותבים הפקירו את זוג המנחים והם אלו שחוטפים עכשיו את האש, וזה לא הוגן.
זהו, תם הסינגור. אתם מוזמנים להמשיך לקרוא את השתלשלות הערב.

בונוס בסוף – הזוכים האמיתיים, כלומר אלו שהגיע להם ולא אלו שהאקדמיה בחרה.
אז זה מה שקרה הלילה…

03:25 זהו. זה מתחיל.

אנחנו מבחינתינו מרוצים מאוד מהבחירה בג'יימס פרנקו ואן האתווי להנחייה. לא שאנחנו יודעים אם זה מתאים להם, אנחנו פשוט אוהבים להסתכל עליהם.
מתחילים.
טוב, אנחנו מתרגשים בשבילם. אנחנו מתרגשים בשבילנו. מיי דה בסט פילם ווין. Here we go.
מונטא'ז פתיחה. היו סרטים מצויינים השנה.

האת'אווי ופרנקו מחפשים בתוך חלום טיפים להנחייה. קטע פתיחה מעולה ומצחיק שהוא מחווה ל"התחלה" ומסתיים בתוך "בחזרה לעתיד". מה עוד יכולנו לבקש?
(מישהו העלה את זה מצילום של הטלוויזיה, אז עד שיורידו את זה מהרשת ניתן לראות את הפתיחה כאן)

עד כה האת'אווי מעולה וג'יימס פרנקו הוא ג'יימס פרנקו.

האם הם בוחנים סרטי עבר כמחווה ל"בחזרה לעתיד"? כן, מסתמן שכן. או ליתר דיוק משתמשים בחגיגות ה-25 שנים לבחזרה'לה כדי לעשות טקס שכולו הומאז'ים.

art direction– טום הנקס מבלבל את המוח. מזכירים את טיטנאייק, ואז עליזה זוכה.
טים ברטון נראה נורא. זה מה שקורה כשהולכים לישון עם השטן. כלומר דיסני.

פרס הצילום, יאללה אומץ אמיתי. – הפרס הולך לוולי פייסטר על "התחלה". זו התחלה טובה. הגיעה יותר ל"אומץ אמיתי" אבל אנחנו לא באמת יכולים להתלונן. הוא עשה עבודה נפלאה. האם זה רמז להמשך? כנראה שלא אבל תמיד יש תקווה!

קירק דאגלאס עולה לבמה.
מטריד מינית את אן האת'אווי.

פרס שחקנית המשנה. (טייפו הערב – כתבתי פרס שחקנית השמנה).
על מה לעזאזל העמידו את בונהם? לפי הפרצוף שהיא עשתה גם היא שואלת את עצמה.
אנחנו כמובן בעד היילי סטיינפילד על "אומץ אמיתי". מלכה אמיתית.
הוא פותח את המעטפה ולא אומר מי זכתה. הוא ממש מוציא להן את המיץ.
הזוכה מליסה ליאו. למי שרואה אותה בטקס, או זוכר אותה מרצח מאדום לשחור ההופעה המצוינת שלה בפייטר עוד יותר מדהימה.
היא מפלרטטת עם קירק דאגלס. בהומור (אני מקווה לפחות).
היא אמרה Fuck בשידור חי!!! בנאום מבולבל אבל מקסים.

ג'סטין טימברלייק חושף את עצמו כבנקסי. אם enter through the gift shop לוקח בקטגורית הסרט התיעודי, נפתרה התעלומה.
ואז יש בדיחה שלמה שלא עובדת.

סרט אנימצייה קצר –  והזוכה הוא… טימברלייק משתהה וקורץ להתמהמהות של דאגלאס.
הזוכה הוא the lost thing. מי שראה מוזמן להגיב עליו.

סרט האנימציה
גיא: מתוך הסרטים שראיתי המועמדים היו צריכים להיות "גנוב על הירח", "פלונטר" ו- The Illusionist שגם מועמד. שלושתם סרטים מעולים.
והזוכה הוא "צעצוע של סיפור 3". בפעם הראשונה מזה שנים שפיקסר זוכה שלא בצדק. מבין הסרטים שהועמדו האילוזניסט היה הטוב ביותר, אבל לא באמת ציפיתי שסרט שלם ללא דיאלוג יוכל לזכות בפרס.
לאסיטר מחייך. אני לא ממש מבין למה. מצד  אחד דיסני בהנהגתו הוציאה השנה את הסרט הטוב שלה זה שנים (פלונטר) שהוא גם סרט האנימציה שהכי אהבתי השנה, אבל נראה שזה על חשבון אובדן הדרך של פיקסר. ואולי אני סתם רואה שחורות.

הטקס עד כה: צפוי, אבל לא מדי, ומתקדם מעט לאט.
אבל יש משהו נחמד בהומאז'ים לעבר בתפאורה. חוויאר בארדם וג'וש ברולין נראים כמלצרים. זה מתכתב עם מה שלבשו בטקס הראשון של האוסקר שאותו מציינת האת'אווי.
והנה מה שקורה לאחר שבארדם וברולין עלו לבמה, כדי להראות שאין ביניהם כעס אחרי "ארץ קשוחה" – הם התחילו לרקוד ואלס.
זה כנראה היה לא מתוכנן כי המצלמה חותכת במהרה לקלוז אפ ארוך, מביך ומיותר על פנלופה קרוז, האישה שעם בארדם, וחוסכת מהקהל בבית את המראה ההזוי והקסום הזה:

הומופוביה? טימטומיה? אלרגיה חמורה לספונטניות? סתם חיתוך מצער? מי יודע…

תסריט מעובד –
"הרשת החברתית" אהרון סורקין
איזה שוק. אבל סורקין משחק פה יותר טוב מאשר ב"הפמלייה".
נטלי: מבחינתי, התסריט של סורקין הוא הנקודה הסתמית ברשת החברתית. בעיקר דיאלוגים שנונים, מי שעושים את הסרט הם פינצ'ר ואייזנברג. בואו נקווה שהפרס הזה לא בא להחליף פרסים ראויים יותר לסרט.

תסריט מקורי – "נאום המלך" – דייויד סיידלר. הוא מבוגר אז לפחות יש לו תירוץ אבל מה התירוץ של האקדמיה?
הוא מודה למלכה, הוא מקווה שהרבה תסריטאים מבוגרים יזכו והוא מקדיש את הפרס לששת המליונים, סליחה, למגמגמים באשר הם.

-אן האתווי מדהימה מבצעת שיר על כך שיו ג'קמן הבריז לה. לפני שנתיים כשהוא הנחה היא התארחה בקטע הפתיחה המעולה. בסוף עולה פרנקו בדראג כמרילין מונרו (אבל לא עושה כלום). קטע כלבבי.

סרט זר – "בעולם טוב יותר" מדנמרק
כל סרט מלבד "ביוטיפול" מצויין מבחינתנו. אין לנו חיבה לאינאריטו. אתם שואלים למה? "בבל" ו-"21 גרם". צריך עוד הסברים?

שחקן המשנה
וואו, קטגוריה קשה. אנחנו לא מצליחים להכריע בין ג'פרי ראש הנפלא שסוחב על גבו את כל נאום המלך, ויוצר דמות שבא לך לחבק בחום, לבין כריסטיאן בייל שיוצר בטוטאליות דמות מדהימה, מטרידה ושוברת לב.
רגשות מעורבים. כריסטיאן בייל זוכה ובצדק.
אבל נאום המלך כרגע הפסיד בקטגוריה היחידה שהגיע לו לזכות בה.
באופן מפתיע בייל היה מקסים. אפילו דמע.

פרנקו מעלה טוויטים. הנה אחד מהפסקת הפרסומות – http://www.whosay.com/jamesfranco/videos/14035

יו ג'קמן וניקול קידמן משחזרים את ימיהם מאוסטרליה. הסרט. מציגים פרס הפסקול ואנו זוכים לשמוע את נעימת מלחמת הכוכבים מנוגנת לייב. בחירה מקורית, אין מה לומר. כשמגיע איטי הוא שובר את הציניות שלנו. סיפור הפרברים כבר סוחף אותנו לגמרי.

פרס הפסקול-
אנחנו בעד "הרשת החברתית" למרות שנעשתה עבודה יפה גם ב"התחלה" וגם ב"ברבור שחור"
וטרנט רנזור מניין אינץ' ניילז מקבל את האוסקר על "הרשת החברתית" יחד עם אטיקוס רוס.
תמיד מדהים אותנו לראות איזה בנאדם נורמלי רזנור (בהתחשב בכך שבמפגש הראשון שלנו איתו הוא רצה לזיין אותנו כמו חיה). ולחשוב שהשיתוף פעולה הקודם של רזנור עם פינצ'ר, עוד מישהו שנדמה שבחיים האמיתיים יהיה פסיכופט, הוליד את אחד הסרטים הדפוקים ביותר בשכל, שבעה חטאים. ואילו שיתוף הפעולה הנוכחי הוא הנורמלי בקריירה של שניהם.

Sound mixing
מתיו מקונהיי וסקרלט גו'הנסן נורא לא מצחיקים והתחלה זוכה.

Sound Editing
שוב הם לא מתחיקים, שוב התחלה זוכה.  ריצ'רד קינג מודה לכריס נולאן.
לפחות כל זוכי התחלה עד כה עושים כבוד לנולאן, האיש שהאקדמיה הכי החליטה לזלזל בו (פעמיים ברציפות).

ב-IMDB מעלים תמונות מאחורי הקלעים. שווה להציץ בהפסקות הפרסומות.
http://www.imdb.com/features/oscars/2011/gallery/11_oscars_show-rm3204495872

לנו קשה לצפות ולסקר ואילו פרנקו מצליח להנחות ולצייץ. מוכשר. הנה טוויט חדש

קייט בלאנשט יפייפיה כתמיד מעניקה אוסקר על איפור לסרט Thw Wolfman לא לפני שהיא מסננת אחרי הקליפ "that's gross"

עיצוב תלבושות- עליסה בארץ דיסני

הקטגוריה הבא: שיר מקורי. אבל עדיין לא מחלקים פרס. רק שומעים שני שירים.
קווין ספייסי שר ומציג עצמו כג'ורג' קלוני. הוא שמח מדי. האם הוא יודע שהרשת החברתית זוכה?
רנדי ניומן שהבריז לנו מההופעה שהיתה אמורה להיות בארץ מופיע עם השיר מצעצוע. לזה לא כואב לך הגב, נכון?!
אנשי הבאלאנס מתנקמים בו, בהתחלה כמעט לא שומעים את השירה שלו.
אה, כן, גם השיר לא משהו. אבל אל תטעו, הוא אחד האמנים המוכשרים שהיו בשנות ה-70.
עכשיו אלן מאנקין מלווה על פסנתר את מנדי מור וצ'אק ברטווסקי בשיר מתוך פלונטר. סרט נפלא, שיר נפלא  (מי ידע שזאכרי לוי יודע לשיר?!) ומאנקין חוזר לתפארתו.

(ותודה להוט שקטעו לנו את הביצוע באמצע) (ועדיין לא החזירו אותו) (ועדיין לא החזירו אותו. האם נאלץ לדווח מלייב בלוגינג של סינמסקופ?)

איימי אדמס וג'ייק גי'לנהול המקסימים עולים לבמה ומציגים את הסרט הקצר. ג'ילנהול משתמש בטיעון מקורי כדי לגרום לכך שיותר אנשים יצפו בסרטים קצרים – יש סיכוי לעשות יותר כסף בהימורים עליהם.
הזוכה בסרט  התיעודי הקצר: Strangers no more.
קארן גודמן וקירק סיימון על הסרט על ילדי העובדים הזרים שצולם בתל אביב בבית הספר רוגוזין! הא לך, אלי ישי!

הזוכה בסרט הקצר: God of Love.
לוק מת'ני זוכה ומתבאס שלא סיפר את הג'ואיש-פרו שלו.

רעיון מצוין לגאג עם ביצוע חביב הופך סרטים למיוזיקלס בעזרת אוטו-טיון ומציג את רון שר להרמיוני וחוטף מכות לפי הקצב ובדיחה מצוינת על היעדר החולצה של משהו-משהו לאוטנר מ"טימטומים". סליחה על הפספוס בפרטים, עברנו את גיל 12.

אופרה ווינפרי עולה ומציגה את קטגוריית הסרט התיעודי. האם הסרט של בנקסי יזכה וטימברלייק יעלה במקומו?
לא. הזוכים הם אודרי מראס וצ'רלס פרגוסון על inside job

ועוד טוויט של פרנקו עם הכותב הראשי מאחורי הקלעים. ועוד אחד עם אן.

בילי קריסטל המנחה האגדי של האוסקר עולה לבמה. הקהל מריע. גם אנחנו.
הוא מספר על בוב הופ, מי שהנחה את הטקס 18 פעמים (לעומת 8 של קריסטל). בוב הופ היה כוכב ענק. אף פעם לא באמת הצלחנו להבין למה אבל זו עובדה. אבל הקטעים שבחרו היו מקסימים ומצחיקים ובעזרת פלאי הטכנולוגיה הוא הזמין את ג'וד לאו ודאוני ג'וניור לעשות פרומושן לשרלוק הולמס 2.
לא בא לנו לפרגן, אבל הם היו מצוינים והם מציגים את הפרס על אפקטים.

אפקטים מיוחדים –
"התחלה". תודה באמת.

הפרס על עריכה
אנגוס וול וקירק באקסטר על הרשת החברתית.

העובדה שהרשת החברתית והתחלה זוכים בכל הקטגוריות הטכניות עלולה לרמז שאף אחד משניהם לא ייקח את הפרסים בקטגוריות הראשיות.
מאידך הרשת לקח תסריט, והתחלה לקח את העריכה…

"קיק אס" זוכה בפרס הסרט הכיפי של השנה. אה.. סליחה, נרדמנו. לא. איפה היינו? עוד שני שירים.

אני קורא ברשת ובבלוגים מקוריים שאנשים לא נהנים מההנחייה. אני חושב שהם חינניים, גם אם לא מאוד מצחיקים. הם מתרגשים, נהנים ונותנים תחושה ששלחנו את החברים שלנו להנחות.

גווינית' פאלטרו שרה. איפה סלין דיון כשצריך אותה.
אויש, שהנודניקית הזו תעבור כבר לנאשוויל ותדפוק הופעות אורח רק בגלי,  ותפרוש מסרטים ולא תהרוס יותר אף יצירה בעוד אחת מהופעות המלאכותיות שלה.

שיר מקורי – רנדי ניומן
השיר מצעצוע של סיפור הוא לא משהו אבל אני אוהב את רנדי ניומן אז אני שמח. והוא גם משעשע בנאום – יש לי אחוזים טובים. הייתי מועמד 20 פעמים וזכיתי פעמיים. מתמרמר על כך שלא הצליחו למצוא 5 שירים והעמידו רק 4. וגם הוא הזדקן.

ופרנקו ממשיך להנחות את הלייב טוויט שלו. הנה תמונה שלו עם אן ובילי קריסטל.

קליפ לזכר האנשים שנפטרו השנה-
כששאלנו איפה סלין דיון לא באמת התכוונו שהיא תבוא. מצד שני זה מגביר את המועקה שבצפייה באנשים שנפטרו השנה. כמו בכל שנה הרבה אנשים מתו. ביניהם טובים ואהובים וגם כאלה שאין לנו מושג מי הם. אבל אנחנו די בטוחים שאף אחד מהם לא ראוי לטיפול האיום שסלין דיון נתנה להם. ואם צ'אפלין היה חי הוא היה תובע אותה על הטבח שהיא ביצעה בשיר שלו.

פעם ראשונה בהיסטוריה שלנו של צפייה באוסקרים שאנחנו לא מזילים דמעה בקטע של ה-memorium. חתיכת הישג!

הילארי סוונק מציגה את קתרין ביגאלו, שבתורה מציגה את קטגוריית הבמאי.
רק לא הופר, רק לא הופר, רק לא הופר.
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!

סליחה חברי אקדמיה אבל אתם לא מבינים כלום מהחיים שלכם. מדובר בבמאי בינוני שעשה עבודה מחורבנת בסרט הזה. הבחירות התמוהות שלו גרמו לנו לכל כך הרבה סבל במהלך הסרט שאנחנו באמת דורשים הסבר על הבחירה שלכם. חכו לבג"ץ.

אנט בנינג מציגה את זוכי פרס מפעל החיים. תמיד כיף לראות את קופולה וואלאך. ואנחנו צריכים עידוד אחרי הקטסטרופה של הקטגוריה הקודמת. עם הכישרון של הופר הוא לבטח יזכה בפרס זה בעתיד. וטוב שגודאר לא בא. אנחנו גם ככה לא סובלים אותו. שלא יעשה טובות.
היו תקופות שאוסקר למפעל חיים לקופולה היה מקבל קצת יותר כבוד ממארגני הטקס, אבל כנראה הפחד מכך שהצעירים לא מתעניינים בזקן הזה שעשה במקרה כמה מיצירות המופת הגדולות של הקולנוע, הוא שקבע.

ג'ף ברידג'ס האלילי מציג את פרס השחקנית.
חברי אקדמיה יקרים, אוי לכם אם אתם נותנים את הפרס לאנט בנינג. ומה הקטע המטופש שנהיה בשנים האחרונות של הפנייה למתמודדים? טוב, אני גם אעשה זאת.

אנט, את שחקנית מחורבנת, לכי הביתה. זוהי האמת, אין לי משהו לומר לאף אחת אחרת.

שחקנית ראשית (אלא אם כן את ילדה בת 14 שגונבת את ההופעה ואז מעיפים אותך להפסיד כשחקנית משנה) – נטלי פורטמן.
נטלי: אותי היא לא הדהימה בתפקיד. שכנעה שגם כוסיות יכולות להיות חסרות ביטחון עד כדי טירלול. נו, מילא, היא לפחות עבדה קשה.
גיא: מה זה, היא נורא שמנה לאחרונה?

דארן ארונופסקי נראה ממש חמוד. פורנו של שנות ה-70' חמוד.
נטלי: מה זה? היו ימים שבהם ארונובסקי זכה ממך רק לאיחולי מכות. גיא, בגדת בנו.
גיא: הוא בגד בי כשעשה סרט מעולה.

אן מתבלבלת כשהיא מציגה את סנדרה בולוק, זוכת הפרס של שנה שעברה. גם אני הייתי מתבלבל אם הייתי צריך לומר את הקשקוש שכתבו לה. מה יש לאמריקאים עם סנדרה בולוק? ושוב הפנייות המעיקות האלה לשחקנים. אז שוב אני-
ג'ף, אני אוהב אותך.

שחקן ראשי

זה לא אישי, ואנחנו מחבבים אותו אבל בבקשה אל תתנו לקולין פירת' את האוסקר. אייזנברג ראוי ממנו.
בווווווווווווווווווווווווווווווווווווווז לאקדמיה! קולין פירת' לוקח את הפרס על תפקיד המגמגם. בעוד שאייזנברג שעשה תפקיד מאתגר יותר ומורכב יותר מפסיד.
טוב, קולין פירת' עושה בנאום שלו חיקוי מאוד טוב של המלך ג'ורג'…
מה זה? איך יכול להיות שלו נותנים לדבר חצי שעה?

טוב, אנחנו לא ממש מוכנים נפשית לכך שנאום המלך הסתמי הולך לקחת את פרס הסרט הטוב. בשנה של קולנוע מצוין לתת את הפרס לסרט בינוני זו חרפה.
שפילברג עולה לבמה להעניק את פרס סרט השנה.
הוא מונה מספר יצירות מופת שהפסידו בקטגוריה הזו. אבל במקום להישאר ולקחת פרס על "אומץ אמיתי" הוא יאלץ, כמונו, לראות איך "נאום המלך" יזכה. הלוואי שנצא סתומים עוד דקה.
מעניין שבקליפ המציג הקריינות היא נאום המלך. העיקר שהכל פתוח.

הסרט הטוב של השנה – "נאום המלך"
המשפט הזה הוא לא נכון תחבירית. איזה דיסוננס, איזו בדיחה בטעם רע.
נאום המלך זוכה בכל הפרסים שלא מגיעים לו (תסריט, במאי, שחקן ראשי וסרט) ומפסיד בקטגוריה היחידה שהגיע לו.
וכך נאום המלך הולך להיצטרף לרשימה הארוכה הכוללת את קראש, נער החידות ממומביי, הנהג של מיס דייזי, גנדי וכמה ירוק היה העמק של סרטים סתמיים שזכו בפרס הראשי על פי יצירות טובות, משפיעות וחשובות מהם.

איזה טקס מרגיז. ובפעם הראשונה מזה שנים רוב הטקס גם היה כמו שתמיד נהוג להתלונן עליו – וואחד משעמם.
האת'אווי הוכיחה שהיא סטארית, אבל קטעי הקומדיה היו מעטים מדי ורוב הבדיחות שנכתבו היו חלשות וכך את רוב הטקס היא בילתה בלצחקק בהתרגשות.
ופרנקו היה נראה מסטול על ספיישל K.
מתי כבר יבינו באוסקר שהגאגים המצולמים/ ערוכים הם תמיד נקודות האור של הטקס? גם כאן זה היה כך, אבל היו רק שניים כאלה.

אן האתווי מסיימת בכך שהיא מציגה מקהלת ילדים ששרה את "אי שם מעבר לקשת" מהקוסם מארץ עוץ ומזכירה לנו שחלומות יכולים להתגשם.
איזה חלומות בדיוק מתגשמים כשקולנוע בינוני מביס כמות לא מבוטלת של סרטים מצוינים? התשובה: סיוטים.

בוז לאקדמיה, בוז לאוסקר. אנחנו לא הולכים לצפות בך שוב.
לפחות לא עד שנה הבאה. אותו מקום, אותה שעה, אותו מרמור.

ועכשיו לפרסי הבלובסטר בקטגוריות הראשיות (מתוך המועמדים לאוסקר)

סרט השנה – "התחלה"

במאי – דייויד פינצ'ר

שחקן – ג'סי אייזנברג

שחקנית – נטלי פורטמן (גיא) ג'ניפר לורנס (נטלי)

שחקן משנה – כריסטיאן בייל

שחקנית משנה – היילי סטיינפילד

אנימציה – The Illusionist

תסריט מקורי – התחלה

תסריט מעובד – אומץ אמיתי

צלם – רוג'ר דיקינס (אומץ אמיתי)

מוסיקה – התחלה

אוסקר 2011 – השטיח האדום

בוקר טוב, גבירותיי ורבותיי, וברוכים הבאים ללייב בולבינג הראשון.

אם אתם רוצים סיקור נאמן ורציני של טקס האוסקר, אנחנו כנראה לא הכתובת, בשביל זה אינספור בלוגים אחרים, בראשם יש את הלייב בלוגינג המקורי של סינמסקופ.
אנחנו לא מתכוונים להיות אובייקטיביים או שקולים, אלא לספק פרשנות חיה, ובוא נודה- ממורמרת לפרקים, למה שיקרה הבוקר.

חוקי המשחק הם פשוטים. אנחנו כותבים, אתם מגיבים, אנחנו מגיבים לתגובות, יהיה שמח ומבדח. תגובות מצטיינות יצוטטו כאן בפוסט, ובין המצטיינים תוגרל גורילה. כן, זה מבחינתינו חוש הומור בשעה כזו. אנחנו לא יכולים להבטיח שזה ישתפר. אז כבר מתחילים עם השאיפות שלנו לזכייה.

השנה, אנחנו חייבים להודות, יש מועמדים ראויים.
נטלי: מה שיפה זה שעד לפני חודשיים, 2010 נחשבה בעיניי שנת קולנוע חלשה במיוחד, ואז אחרי שהיא נסתיימה, ושנייה לפני האוסקרים, נחת מבול של סרטים מצוינים, ופתאום 2010 הפכה להיות שנת הקולנוע הטובה ביותר מאז 2007. שנה שאין לי יותר מדי בעיה אם 5 סרטים ייקחו את פרס סרט השנה.

גיא: מבחינתי "התחלה" צריך לקחת. כפי שכתבתי בסיכום השנה החלקי שלנו הסרט הזה היה אירוע אמיתי. אבל הוא חולק את מעמדו כסרט השנה שלי עם "אומץ אמיתי" כך שגם זה טוב לי.

אבל גם "המתאגרף", "הרשת החברתית" ו"ברבור שחור" הם סרטים כל כך טובים שאם הם היו לוקחים לא הייתם שומעים אותי מתלונן.

ל"הילדים בסדר" ו"127 שעות" אין סיכוי וטוב שכך כי מדובר בשני סרטים מחורבנים ביותר.

אז למעשה הכל היה יכול להיות נפלא אלמלא "נאום המלך" היה מועמד רציני. כלומר, סרט חביב אבל בחייכם, זה מועמד מוביל? מלבד ג'פרי ראש לא השתגעתי שם על כלום.

נטלי: הסרטים המועדפים עליי בסדר יורד הם – התחלה, לאחריו הרשת החברתית, אומץ אמיתי, פייטר, קר עד העצם, צעצוע של סיפור 3, ברבור שחור. אני לא אשמח אם ברבור שחור ייקח, אבל אני ממש אכעס ואדפוק סצינה כאשר נאום המלך ייקח. הוא מבחינתי סרט טוב אך לא יותר מזה. מאידך זה יותר ממה שאפשר להגיד על הילדים בסדר הסתמי ו-127 שעות המעפן.

גיא: אפשר להתחיל להקיא. ריאן סיקרסט מערוץ E מבטיח קטע מוסיקלי של twilght. עורי התברווז.

נטלי: אני מנצלת את העובדה שגיא רץ להקיא בשירותים כדי לתת קצת ביקורות אופנה על מה שקרה עד כה על השטיח האדום.

בינתיים המתלבשות המצטיינות מבחינתי הן קייט בלאנשט, מלאת קלאסה, מיוחדת ומעודנת כתמיד, היילי סטיינפילד המופלאה בשמלה קסומה וקשת לשיער שנראית כמו נסיכה צעירה. שזה בדיוק מה שהיא.
וכנראה גם הלן מירן בשמלה אפורה כסופה מובנית ונהדרת, שנראית מדהים. שמלות כגון זו נהיו התלבושת האחידה ופלטת הצבעים הקבועה שלה שלה בטקסים, ולכן זה לא לגמרי מסעיר. מאידך, וואו, איך היא נראית!

בתחום הלא אהבתי – מילה קוניס בשמלה רומנטית יפהפיה אבל בצבע שמוחק את הפנים הנפלאות שלה, וסקרלט ג'והנסן בשמלת תחרה כעורה ואיומה ותסרוקת מבולגנת שיכלה להיות מגניבה בשילוב עם שמלה טובה יותר.

גיא: טוב, חזרתי – הלילה יצא לי לראות את The Illusionist ועזבו אתכם מצעצוע של סיפור 3 או מהדרקון, שני סרטים נחמדים מאוד אבל לא בליגה הרגשית שלו. בכללי, גם בתחום האנימציה הפופולרית גם פלונטר וגם גנוב על הירח היו טובים יותר מ3 ודרקון. מה שכן, בפעם הראשונה מזה שנים פיקסר לא מספקת סרט יוצא דופן שבולט מעל האחרים (דרקון לא פחות טוב ממנו) וגם העתיד לא מבטיח טובות, עם "מכוניות 2" ו"מפלצות בע"מ 2" שמתוכננים לשנתיים הקרובות. חבל.

וכריסטיאן בייל הגיע כצ'רלס מנסון. הזקן הולם את המבט המלחיץ בעיניים.

נטלי: ריאן סיקרסט ראיין עכשיו את פלטת הגבינות, אה, סליחה, גווינית פאחטרו, ואמר לה לא להתרגש. אלוקים אדירים, חתולת רחוב כמוני יודעת מה זה אומר. היא עומדת לשיר בטקס.
סלחו לי, כעת תורי להקיא.

גיא: סלין דיון על השטיח. הו האנושות.

זה זמן טוב לדבר קצת על השחקנים. אני ממש  לא נפלתי מקולין פירת'. הוא מאוד נחמד אבל ג'פרי ראש טוב ממנו. לעומת זאת ג'סי אייזנברג בתפקיד צוקרברג נותן תפקיד מדהים שמהווה את החלק החזק ביותר בסרט. וגם ג'ף ברידג'ס טוב יותר.

לגבי שחקנית – אני ממש מקווה שאנט בנינג המעצבנת מהסרט המעצבן שלה לא תזכה. פורטמן מעולה אבל זו בושה שהשחקנית שנתנה השנה את התפקיד הטוב ביותר – סטנפילד בת ה-14 מ"אומץ אמיתי", מועמדת לאוסקר משנה. מה משני בתפקיד שלה? היא הבסיס של הסרט והיא מדהימה. מדהימה ברמת זכייה באוסקר.

נטלי: בתחום השחקן הראשי אני וגיא מתאומים. התפקיד שג'סי אייזנברז ביצע מאתגר הרבה יותר מזה של קולין פירת', שנותן הופעה טובה אבל נחותה מחברו לקטגוריה. אייזברג משרטט דמות של אוטיסט חברתי וחתיכת שמוק שעדיין מצליח  לעורר הזדהות וחמלה ועל הנקודה הזו הסרט היה קם או נופל. הוא קם וזה חתיכת הישג מרשים.
גם ג'ף ברידג'ס מצוין, אבל לבי לבי אל אייזנברג.
בתחום השחקנית עליי להודות שאני ממש לא נפלתי מנטלי פורטמן. היא מקבלת points for effort ועל מחויבות מטורפת לתפקיד. אבל ההופעה עצמה היה מעט שטוחה לטעמי ולא מרטיטה.
השחקנית המועדפת עליי לקטגוריה הזו היא היילי סטיינפילד בת ה-14, וכמו גיא אני מזדעזעת שהיא מוגדרת שחקנית משנה. זו בדיחה בטעם רע, הילדה מחזיקה את הסרט על כתפיה ואין סצינה שהיא לא נמצאת בה (מה שאי אפשר להגיד על ג'ף ברידג'ס, שמועמד כשחקן ראשי).  מתוך רשימת השחקניות שכן מועמדות, אני רוצה שג'ניפר לורנס תיקח.

גיא: ומדברים עכשיו עם מרק וולברג. אני ממש אוהב אותו. אני לא יודע אם הוא שחקן טוב במיוחד אבל הוא מעורר הערכה ושמעתי שהוא אבא טוב.

נטלי פורטמן לא שחקנית מספיק טובה כדי לשכנע אותי שהיא נהנית לעמוד על השטיח האדום בהריון מתקדם, עם כל התאורה המעיקה על הפנים והשאלות המטומטמות. האמת, זה לא נראה שהיא אפילו מנסה להראות שהיא נהנית. וזה לפני שהיא התחילה לקום 4 פעמים בלילה.

נטלי: עוד רגעי אופנה.סנדרה בולוק במשלה אדומה מעוצבת, אלגנטית ומחמיאה, shame about the face.
פלטת גבינות בשמלה כסופה מבד באמת מרהיב, אבל הציצים והבטן נראים בה די זוועה.
פנלופה קרוז מצליחה להיות מהממת רק שבועות ספורים לאחר הלידה, בשמלה אדומה ממש מכוערת. אבל הצבע מחמיא לה במיוחד והיא קורנת.
נטלי פורטמן נראית מצוין בשמלה שלה, בצבע נפלא שמחמיא לה במיוחד, אבל קשה לדבר כאן על תעוזה אופנתית.

זה רק לי שהמראה של ריס ויתרספון, עם השמלה והשיער…

ממש אבל ממש מזכיר את ג'וליה רוברטס בשנה שזכתה באוסקר?!

גיא: זוכרים שפעם ניקול קידמן עשתה רעשים של שחקנית אמיתית? אין זכר לזה בדמותה החיוורת שמלהגת עכשיו בטיוב.
וגווינית' פאלטרו היא הדבר הכי מעצבן שצועד על השטיח האדום. האם היא באמת סתומה או פשוט שחקנית טובה? (אל תענו לי, זו שאלה רטורית).

נטלי: צריך להעריך אותה, אבל, על המחויבות שלה להיות כל כך מחורבנת, לאורך זמן כה רב.

ומילת סיכום לגבי האופנה השנה –  איזה שיעמום משמים. וואו. למעט בלאנשט שהבריקה אפילו השמלות הטובות ומחמיאות יותר היו חסרות השראה או תעוזה. במילה, סתם.

יאללה חברים. זמן לעבור לדבר האמיתי. כלומר לפוסט שנקרא הדבר האמיתי. הוא כבר עולה.

אוסקר 2011 – לייב בלוב היום בלילה

היום בלילה יקיים הבלוב לייב בלוב אוסקר. אם אתם רוצים לשמוע אותי ואת נטלי מקטרים, נוזפים בחברי האקדמיה ומשבחים את טעמינו הקולנועי אתם מוזמנים להצטרף ולהגיב.

אנחנו נתחיל בסביבות 01:30 עם השטיח האדום. מי שמעוניין רק בטקס מוזמן להצטרף אלינו לקראת 03:30

 

912 מילים ראשונות על האוסקר

היום אחר הצהריים פורסמו המועמדים לטקס האוסקר שייערך בשבוע הבא. מדהים לגלות עד כמה גדול הפער בין האחוז שארוע זה תפס מתוך יומי לבין האחוז שארוע זה תפס מיומם של רוב האנשים מסביבי.

אני מודע לעובדה שטקס האוסקר לא ממש מעניין אף אחד. רוב הצופים בו (וכמותם יורדת משנה לשנה) לא ממש מתעניינים בסרטים המועמדים וכל מה שהם רוצים זה לצפות במעט אבק כוכבים, וגם הם נמצאים בעיקר בארה"ב.

מי מסביבי שמודע לטקס המתקרב, מתחיל, כמו בכל שנה, לשאול שאלות. אז בסדר, אין לי בעייה לומר זאת- פרסי האוסקר לא מחולקים לסרטים או היוצרים הטובים ביותר, הרבה סרטים ויוצרים גדולים לא קיבלו את האוסקר, והרבה יוצרים גדולים שקיבלו אותו עשו זאת על הסרט הלא נכון, ועדיין, מבחינתי האוסקר לא איבד מאום מאותו קסם שאפף אותו כשהייתי ילד, הרבה לפני עידן האינטרנט והשידור הישיר בכבלים. כשהיינו מקבלים טקס ערוך הרבה זמן אחרי שהוא התקיים, ורוב הסרטים שהתחרו בו לא הציגו עדיין בארץ.

טקס האוסקר מצליח לנתק אותי מהמציאות ולגרום לי לשבת מול הצגת התכלית של הזיוף ההוליוודי. אני אוהב את הנמברים המוסיקליים (אלו שנכתבים במיוחד, לא את השירים מתוך הסרטים המועמדים), אני אוהב את ההומור המנומס, אני אוהב את המחוות למתים ואת פרסי הכבוד ואני אוהב מאוד את הנאומים. בכל שנה זה משעשע אותי מחדש, אבל הדברים האלה באמת מרגשים אותי ואני מוצא עצמי דומע לא אחת מול המסך. מבחינתי ממש כפי שאני מקבל את עולמו של סרט מד"ב על מנת להנות ממנו כך אני מקבל לחלוטין את עולמו של הטקס ונהנה לראות אותו פועל לפי החוקים הפנימיים שבו.

אני מניח שמקורו של כל העניין הזה בפנטזיות הילדות שלי. כשהקולנוע הפך לאהבה אובססיבית, 2 פנטזיות התגבשו והפכו לחלומות שליוו אותי במשך כל התבגרותי (אני אשקר אם אומר שהם לא קיימים גם כיום). הראשונה היא ששמי יופיע כבמאי על מסך רב-חן 1 בכיכר דיזנגוף בתל אביב (כילד שגר בראשון לציון וראה יומיות בבתי קולנוע עלובים למדי, שם, בבית הקולנוע ההוא, החלום היה אמיתי במיוחד). השני היה לזכות באוסקר, להיות חלק מהקסם שגובה כל כך הרבה אנרגיות מחיי, לזכות בהכרה מהאנשים שעוסקים באמנות הנשגבת ביותר. בתקופה שהקולנוע ההוליוודי נראה לי כמו פסגת החלומות האוסקר היה הדובדבן שבקצפת. הוא נראה לי כקסום ומכובד. שיא השאיפות של כל קולנוען. כשהתבגרתי והתחלתי להיות ביקורתי יותר, התפתחו ביני לבין הטקס יחסי אהבה/שנאה. שנאה על הבחירות השגויות, על ההתעלמויות ממה שאני אוהב. אהבה על כך שהוליווד והחלום האמריקאי שטען שגם ילד מראשון לציון יכול לזכות באוסקר יום אחד, יכולים בכלל להתקיים בעולם שלנו. לאורך כל השנים לא פספסתי אפילו טקס אחד. בשנה היחידה שלא הייתי בארץ בזמן הטקס, ישבתי וצפיתי בסלון של הוסטל באקוודור בטקס כשהוא מתורגם סימולטנית לספרדית. זו ללא ספק היתה חוויה מעניינת. (אגב, בינתיים עוד לא זכיתי באוסקר. יכול להיות שזה קשור לעובדה שעדיין לא יצרתי שום סרט. אבל אני מבטיח לכם שכשזה יקרה אתם תהיו הראשונים לדעת)

את הזוכים אני אף פעם לא זוכר. אם תשאלו אותי מי זכה לפני 4 שנים, אין לי מושג. זה גם לא ממש משנה. החשוב הוא שהטקס והשבועות שקודמים לו מאפשרים לי לנתב את העיסוק האובססיבי שלי בנושא הקולנוע לאירוע קונקרטי. לצערי במשך השנים חברים שחלקו איתי את ההנאה הזו "התבגרו" והמשיכו הלאה. לשמחתי יש לי עדיין חברים מעטים שאפשר לחלוק זאת איתם (ובראשם נטלי, שותפתי לבלוב).

מכיוון שלא ראיתי את כל הסרטים המועמדים אני לא באמת יכול להיות אובייקטיבי ביחס למועמדויות. כמוני, אתם יכולים לבקר בסינמסקופ – בלוג הקולנוע האולטימטיבי של יאיר רוה כדי להתעדכן מעתה ועד הטקס בכל פרט ופרט. אבל מכיוון שבבלוב שלי אני השליט ואני יכול לעשות מה שבא לי, זה הזמן לומר שאובייקטיביות אינה הצד החזק שלי בחודש הזה שיוביל אותנו לטקס.

לכן אני מרשה לעצמי להתחיל את החודש הזה בבוווווווווווזזזזזזזזזזזזזזזזזזז לאקדמיה. נכון. במשך רוב השנה נראתה שנת 2010 כשנה גרועה במיוחד, ואז בבת אחת הגיעה כמות לא מבוטלת של סרטים טובים. אבל יש לזכור כי כשלפני חצי שנה יצא "התחלה" של כריסטופר נולאן הוא הפך לאירוע שאף סרט אחר (למעט אולי "הרשת החברתית") לא התקרב אליו. מעבר לנתונים המפתיעים (והמעודדים מבחינת טעם הקהל) של הסרט בקופות, הוא גם העסיק את המרחב הוירטואלי באינסוף דיונים על משמעותו. לא להעמיד את כריסטופר נולאן על בימוי הסרט הזה זהו פשע. ונכון לא ראיתי את "נאום המלך", אבל אני מוכן לאכול את הכובע אם הוא מבויים טוב יותר. ולא סתם כובע, אלא כובע מדברי אוסטרלי בעל שוליים רחבים.

לא שחשבתי שיש לנולאן סיכוי לזכות. לא היה לו סיכוי גם אם היה מועמד. גם אני באופן אישי, למרות שאני חושב שהזכייה מגיעה לו השנה ולמרות העובדה שאני מאוד אוהב אותו, לא הייתי נותן לו את הפרס. מכיוון שבסופו של דבר השיקול באוסקר אינו הסרט או היוצר הטוב ביותר באותה שנה אלא שקלול של יחסי ציבור עם יוקרה (איזה סרט ענק של נולאן), טרנדים עונתיים וכלל עבודות האמן ומעל הכל – הגחמות הפרטיות של הבוחרים, אני הייתי נותן את האוסקר לדייויד פינצ'ר (ויש לקוות שגם האקדמיה תעשה זאת), במאי "הרשת החברתית" ואף חשוב מזה, במאי "7 חטאים", "מועדון קרב" ו"זודיאק". מבחינתי מגיע לו כי הוא במאי כל כך טוב, וגם אם "הרשת החברתית" טוב פחות מ"התחלה" כסרט, ואף ספציפית בקטגוריית הבימוי, הוא עדיין במאי שאהוב עליי יותר מנולאן ומגיע לו מבחינתי אוסקר. סרטיו הטובים העבירו אותי חוויה שמעט מאוד סרטים עשו והיכולת שלו לגרום לי לחוש פיזית בזמן הצפייה את התחושות שחשות הדמויות, מפתיעה אותי כל פעם מחדש. נולאן עוד יקבל את שלו. אני די בטוח. ומצד שני, אולי לא.

באופן כללי נראה שגם "התחלה" וגם "הרשת החברתית" שהיו שני סרטים שקיבלו הרבה אהבה כשיצאו, זוכים עכשיו ברחבי הרשת ליחס קריר. יותר ויותר בלוגרים כותבים נגד הסרטים האלה והסיבה לא ממש ברורה לי. מדובר (בעיני) בשני  סרטים מעולים.

ולסיום, כדי שלא תרגישו שכל המלל הזה התרכז רק בארוע חסר תרבות, הנה אוסקר פיטרסון הגדול