שיר אהבה קולנועי – רשמים מצפייה ב"סופר 8"

פורסם: יולי 26, 2011 מאת גיא ברמן מכליס בנושא קולנוע
תגים: , , , , , , , , , , ,

כל מי שקורא את הבלוב הזה יודע כבר שהסרטים ששפילברג ביים והפיק במהלך השנים 75'-86' הם החומר ממנו עשויה הילדות שלי. מי שטרח לקרוא את ה"פגישה" שהתקיימה ביני לבינו לפני כמה שבועות גם הבין שלאחר תקופה קשה "השלמנו" וחזרנו להיות חברים.

חברי היקר, פבלו אוטין, ציין שזה בדיוק ההבדל בין לאהוב סרטים ללאהוב קולנוע. זה לא שאני אוהב את הסרטים שקשורים בשפילברג בתקופה ההיא. אני אוהב את הסרטים, את שפילברג ואת כל המיתולוגיה שאני יצרתי סביבו בתקופה ההיא. עכשיו, אחרי צפייה ב"סופר 8" אני יודע שגם  ג'יי ג'יי אברמס אוהב אותו לא פחות ממני.

"אתה חמוד", "לא, אתה חמוד"

לכתוב על "סופר 8" לקהל הרחב שלא בהכרח חולק איתי אובססיה שפילברגית זו, ויותר מכך (ועד כמה שקשה לי להאמין שזה אפשרי) לא בהכרח מכיר את הסרטים ההם, היא משימה קשה עבורי. אין לי דרך לשפוט את הסרט בעיניים אחרות מהעיניים שלי.
מה ראו עיניי המעריץ? הם ראו את אחד משירי האהבה הגדולים ביותר שראיתי בקולנוע. אברמס לא מחקה את שפילברג, הוא אוהב אותו, הוא אוהב את הקולנוע שלו והוא יוצר סרט שבחלקים רבים מזכיר את הסרטים הגדולים ההם.

אני לא באמת יכול לכתוב ביקורת על הסרט מבלי למסור פרטי העלילה שאני לא בטוח אם הם מוגדרים ספויילרים קריטיים, אבל אני מודה שאני אישית הייתי מעדיף לא לדעת אותם… אז לשיקולכם.

בקצרה – "סופר 8" מספר את סיפורם של חבורת ילדים בסוף שנות ה-70' שמצלמת סרט זומבים במצלמת סופר 8. רכבת שיורדת מהפסים באופן מפתיע בזמן הצילומים שלהם משנה את מהלך חייהם וחיי העיירה כשמאותה רכבת משתחרר חייזר ששנים של שבי הפכו אותו לשונא אדם, אבל שלמעשה בסך הכל רוצה לחזור הביתה.

בתוך הסיפור הלא מתוחכם מדי משולבים אלמנטים ויזואליים ורעיוניים ממורשתו של שפילברג, כשהסרטים המצוטטים ביותר הם סרטים מהעשור ההוא -מ"מפגשים מהסוג השלישי" דרך "איטי" ועד "הגוניס". כמובן שיש ציטוטים ויזואליים רבים, שוטים דומים (העיר ממבט מלמעלה כמו באי.טי. החללית בסוף, רכיבות האפניים שמצטלמות כל כך יפה ועוד ועוד ועוד), ויש גם רעיונות סיפוריים דומים רבים. אבל כל הציטוטים והשימושים הללו לא יוצרים הומאז' חלול, וזה מבחינתי ההישג המרכזי של הסרט. במקום בו היתה יכולה להיווצר חקיינות, נוצר סרט שבאופן נדיר וכמעט בלתי אפשרי מצליח לפעול (ברובו) במישור של הסרטים ההם. הוא עושה זאת על ידי שילוב מנצח של אלמנטים השאולים מהסרטים ההם בצירוף אותה תמימות נפלאה ונטולת ציניות ששלטה אז וכל כך חסרה היום.

אחת הסצינות היפות והמרגשות שראיתי בקולנוע בתקופה האחרונה

הלוק, הסיפור, השוטים, המראה – הכל תורם לזה, אבל יותר מכל תורמים לתחושה הזאת הילדים השחקנים. הם ללא ספק מהילדים הנפלאים שראיתי בשנים האחרונות בקולנוע. תמיד חשבתי שאין מישהו שמשתווה לשפילברג בבימוי ילדים – הוא תמיד הצליח להוציא מהם דברים מופלאים. באופן מפתיע, הקסם הזה קורה גם כאן. הם פשוט נפלאים, כל אחד ואחד מהם. לא רק שהם מחזיקים על כתיפהם את המשקל הדרמטי של הסרט, אלא שהם מתמודדים בצורה מופלאה עם המכשולים שאברמס שם לפניהם.

ואברמס הוא המכשול המרכזי של עצמו כאן. הרגעים בהם הסרט שלו הוא שפילברגיזם מושלם הביאו דמעות לעיניי. הרגעים בהם הוא אברמס הביאו גם כן דמעות לעיניי אבל לא מהסיבות הנכונות. למרות שתמיד היו מבקרים שטענו כנגד שפילברג שהסרטים שלו הם שיר הלל לפעלולים על חשבון הדמויות והסיפור, היו אלה טענות שיכלו להעלות רק אנשים שבאופן מכוון ניסו שלא באמת לראות את הסרטים המדוברים כמות שהם. אצל שפילברג הדמויות תמיד היו חשובות הרבה יותר מהאפקטים. בחלק הזה אברמס כושל. בשיאה של סצינה מהיפות של הסרט ומהיפות שראיתי בקולנוע בשנים האחרונות, סצינה מופלאה שכל כולה תמימות, רגישות ויופי אדיר מגיעה תאונת הרכבת. והיא מגיעה כמו שהכל מגיע היום – בעוצמה פי 10 מהדרוש, העוצמה הזו כמעט ומצליחה להחליש את הסצינה שקדמה לה, למרות שבסופו של דבר התאונה חשובה הרבה פחות ממה שהתרחש לפניה. שפילברג לעולם לא היה נותן לסצינה הזו לנסות להאפיל על הסצינה הקודמת. אז אני מודה שזו רעה חולה כללית בבלוקבסטרים של היום שאני מתקשה להתמודד איתה. אני מהאסכולה שגורסת כי פחות הוא יותר. אברמס לצערי נופל פה בפח.
למזלו הוא יצר סצינה כל כך מופלאה שהיא רק מוכיחה איך רעש ובלאגן תמיד יפסידו ליופי ורגש.

בעיה דומה מתרחשת עם עיצוב החייזר. במקום בובה חביבה כמו איטי שהיתה משרתת בצורה נפלאה את המטרה, אנחנו מקבלים מפלצת CGI כעורה שלא משרתת את התסריט. הלא הרבה לפני המפגש של הילדים עם החייזר אנו יודעים שממש כמו ב"קינג קונג" לא מדובר במפלצת אלא ביצור מפוחד שכל רצונו הוא לחזור לביתו ושהתוקפנות שלו היא פועל יוצא של היחס אותו קיבל, אז למה הוא מוצג בצורה בה אין שום דרך לפתח אליו חיבה כלשהי? ולמה הוא נראה כגוש צואה נוטף?

אבל בסופו של דבר, לפחות מבחינת הצופה הזה, ההפרעות הללו והביקורות נשארו איפשהו ברקע, כמחיר סמלי שאני מוכן בשמחה לשלם כדי לצפות בסרט שהוא הדבר הכי קרוב לסרטים שהרכיבו את ילדותי. אברמס עשה כאן עבודה פשוט נפלאה, הן כתסריטאי והן כבמאי, והצליח ליצור סרט שריגש אותי עד דמעות. מתי ראיתם לאחרונה סרט ילדים שגיבוריו הם ילדים ועדיין התחברתם אליו בצורה רגשית כה עמוקה? בסרט הזה הדבר המופלא הזה קורה. אני די משוכנע שאם הייתי ילד בן 13 "סופר 8" היה הופך להיות הסרט שאני הכי אוהב בעולם, ובצדק. על כל מגרעותיו יש בו משהו נדיר בסרטי הבלוקבאסטרים של העשור האחרון, משהו שבשנות ה-80' היה המרכיב המרכזי של סרטי הילדים והנעורים – אהבת קולנוע אמיתית, ולא פחות מזה, אהבה אמיתית של היוצרים לקהל שלהם. ועל החוויה שעברתי בסרט הזה מגיע לאברמס נשיקה.

שתי הערות קטנות לסיום:

1)      אברמס זקוק לטיפול פסיכולוגי דחוף כדי לברר איזה flare התעלל בו כשהיה ילד. מה שקורה בסרט הזה ברמת הפליירים גובל בהפרעה נפשית חמורה.

2)      חוץ מסרטיו של שפילברג, הזכיר לי הסרט בסצינות רבות את אחד מסרטי האנימציה האהובים עליי, "ענק הברזל" של בראד בירד. האם תוך כדי עשיית הסרט נזכר אברמס כמה הסרט ההוא נפלא וזו הסיבה שבראד בירד קיבל את תפקיד הבימוי של "משימה בלתי אפשרית 4"?

תגובות
  1. פבלו הגיב:

    יפה כתבת!

    למרות שאני לא אהבתי את המפלצת בסופו של דבר אני דווקא כן מסכים עם הבחירה לעשות אותה "מפלצתית". במקום מסוים הסרט כן מבקש מאתנו לעשות מאמץ גדול ולראות שהדבר שאנחנו מפחדים ממנו, בעצם גם הוא בעל "אנושיות" (מושג בעייתי, אבל מובן בהקשר הזה), אפילו שהוא לא נעים לנו מבחינה אסתטית. הלוואי והיינו יכולים לעשות את זה במציאות… אברמס לא ממש משקיע בהפכית המפלצת לאנושית (הוא נותן לה לרגע עיניים… אבל זהו, פחות או יותר) וזה באמת מקשה, אבל לדעתי, קושי ראוי.
    ועדיין, המפלצת לא מעניינת.

    • גיא ברמן מכליס הגיב:

      אתה יודע מה? אני מסכים לגבי המפלצת המפלצתית. אבל העיצוב שלה מאוד מאוד חלש ולא תואם את האסתטיקה של הסרט.

  2. […] לידידי גיא ברמן מכליס, אני לא נשבה בקסם של שיר האהבה של אברמס לשפילברג Not that there is anything wrong with it. אולי זו השנאה לאדון ג'יי.ג'יי […]

  3. פוזי הגיב:

    סרט מעולה שרק אוהבי קולנוע באמת ידעו להעריך.

  4. ארז.ס הגיב:

    נהדר, גיא.
    גם אני מאוד אהבתי את הסרט הזה, והוא סחף אותי כמו שהמון זמן לא קרה לי בבית קולנוע. יש לסרט לא מעט חסרונות ובעיות אבל השלם לגמרי עולה על סך חלקיו. הילדים היו נהדרים, הצילום מצויין (חוץ מהפליירים שהשאירו אותי מבולבל מאוד). הילד הראשי דווקא לא היה מתאים מאוד להיות הגיבור, כל הסרט קיוויתי שייתנו עוד זמן מסך לילד הבמאי שהיה המוצלח ביותר לטעמי.

    העניין הוא שאני דווקא לא מעריץ שפילברג מושבע. את אי. טי ראיתי לראשונה בגיל 20+, מאוד אהבתי את הסרט אך הוא ממש לא השפיע עליי בצורה חזקה בשל עיתוי הצפיה המאוחר בצורה נפשעת. ובעווני מעולם לא צפיתי במפגשים מהסוג השלישי ולמעשה הרבה סרטי שפילברג המוקדם התפספסו לי (ואת אינדיאנה השני אני שונא, אך מעריץ את הראשון והשלישי). בכל מקרה, למרות הבאזז שהסרט נושא עימו לגבי מחווה/חיקוי שפילברגי (וידעתי על כך מראש) בזמן הצפיה המוח שלי פספס כמעט לגמרי את אותן מחוות וריפרורים. לטובה או לרעה אני לא יודע, אבל נהניתי בטירוף.

    מפתיע אותי נורא היחס השלילי שהסרט מוציא מהמונים, וההפתעה רק גדלה לנוכח ההנאה והיחס החיובי שלי כלפיו.

    • גיא ברמן מכליס הגיב:

      משמח אותי מאוד לשמוע, כי קשה לי לשפוט את הסרט ללא הקישור המיידי לסרטי שפילברג, ולפי הביקורות הגרועות חשבתי כבר שאני בודד בעולם.
      לגבי סרטי שפילברג הישנים – זה גם דבר ששאלתי את עצמי לא פעם. האם הסרטים האלה עובדים גם למי שלא רואה אותם כשהוא ילד/נער? האם הם עובדים למי שלא ראה אותם בזמן אמת או כמה שנים אחרי – בתקופה שבה הם היו גם יוצאי דופן מבחינת הפעלולים שבהם?
      למה אתה שונא את אינדי 2? הוא החביב עליי בסדרה ואחד הסרטים האהובים עליי מאותה תקופה. ראיתי אותו שוב לאחרונה ומדהים בעיניי ששום סרט שראיתי מעולם לא דומה לו. סרט ילדים שהוא מיוזיקל/קומדיה רומנטית קלאסית/סרט הרפתקאות מרושע במיוחד בעל קצב מושלם.

  5. ארז.ס הגיב:

    את אינדי 2 ראיתי רק פעמיים בחיים שלי. פעם אחת בילדותי, שכבר אז די בבירור לא ממש אהבתי כי אותו ראיתי פעם אחת ודי הדחקתי אותו (נשאר לי בראש בעיקר תמונות של המון חרקים ומוחות של קופים) בעוד את 1 ו- 3 ראיתי כמה וכמה פעמים ונצרתי אותם איתי.
    לפני שלוש שנים ראיתי את הסרט שנית מתוך רצון לעשות השלמת פערים משום שאת שני האחרים כל כך אהבתי והשני נדמה שהתפספס לי. ותוך כדי צפיה התחוור לי שהסרט "התפספס" לגמרי במכוון. סרט אווילי לגמרי, עלילה דבילית ועלובה לטעמי, מאוד מוקצן בלי צניעות כמעט בכלל. סרט שפשוט הגעיל אותי בלי קשר למאורעות המזוויעות במכוון שעברו על הגיבורים.

  6. ברונו הגיב:

    הייתי חייב להגיב כי ללא ספק, אבל ללא ספק, אינדי 2 הוא ה-סרט ששינה את חיי יחד עם "בחזרה לעתיד".
    עד לסרט הזה אהבתי סרטים כמו כל ילד זב חוטם – משהו שמעבירים מולו את הזמן (הייתי מאלה שהיה להם וידאו מאוד מוקדם כך שראיתי את הסרט כמו רוב הסרטים האחרים בטלוויזיה). הצפייה באינדי 2 הותירה אותי חסר מילים ושנים הייתי מחכה להזדמנויות שונות לראות אותו שוב ושוב. את "שודדי…" ראיתי כמה שנים מאוחר יותר ולמרות שבתחילה לא ממש אהבתי (אני מתוודה לראשונה) – הוא הפך במרוצת השנים לסרט האהוב עלי יחד עם הסרט השני המוזכר לעיל.
    אבל איך אפשר לא לאהוב את אינדי 2 – על כל בעייה תסריטאית הוא מפצה בקולנוע מדהים, בכיף טהור ואהבת סרטים. סרט מושלם

  7. Aya הגיב:

    By the time I finally watched it you guys have posted so much in this blog it took me a while to find this post. I enjoyed reading it. I wish I could say I felt the same. Here are my thoughts:

    http://notoriousvandenbussche.blogspot.com/2011/08/understanding-jj.html

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s