Scarry Potter – מחשבות סופניות לקראת "הארי פוטר ואוצרות המוות", חלק 2.

פורסם: יולי 13, 2011 מאת Nathalie Dobrzan בנושא כל מיני, קולנוע
תגים: , , , , , , , , , , ,

עליית הסרט החותם את הסדרה מספקת לכותבת הזדמנות אחרונה לאוורר תיאוריות עבשות ולשחרר קיטור קיטורים.
ספוילרים עד סוף הספר והסרט השביעי.

תקרא, תצליח!

כשסיימתי לקרוא את "הנסיך חצוי הדם", הספר השישי בסדרת הארי פוטר, היו שני דברים שידעתי בוודאות:
הראשון – דמבלדור ביקש מסנייפ להרוג אותו כי ממילא גסס (הו, הנמק הכישופי המתפשט מהיד הרקובה),
והשני – הארי הוא הורקרוקס.

מבחינתי, המסקנה הראשונה הייתה ברורה וטבעית, והשנייה לא פחות ממרעישה.
אם הארי הוא ההורקרוס השביעי, הרי שכל מה שחשבנו שידענו על הסאגה עד היום מתהפך על ראשו.

למן הספר הראשון הוצג הארי פוטר כ"זה ששרד", הילד הנבחר, ניאו של עולם הילדים.
סוד חינה הראשוני והמיידי של סדרת הספרים היה הרעיון הבאמת קוסם (טיהי) שילד פשוט, זנוח וקלוץ ביקום אחד,
יכול להיות גיבור העם ומכשף רב עוצמה ביקום מקביל! מי יודע, ילדים, הציע הספר למיליוני זאטוטים משקפופרים, שעירים או מצולקים, אולי גם אתם בעולם אחר מיוחדים במינכם ולא יודעים זאת?! האמינו!

היותו של הארי פוטר פנומן מבטן ומלידה וזאטוט סגולה ליווה אותנו לאורך כל הדרך. זה תמיד הארי שמנצח בתחרות, זה תמיד הוא שעוצר את נאמניו של זהשאיןלנקובבשמו, והוא זה שגם יחמוק שוב ושוב ממוות בקרבות מול וולדמורט (אופס), המכשף החזק ביקום. ככה זה כשמיוחדים.

הצצה ראשונה להיפוך על התימה הזאת הוצעה לנו בספר הרביעי, "הארי פוטר וגביע האש", שהיה מבחינתי קפיצת המדרגה הראשונה של הסדרה מ-ממתק מקסים לילדים, ליצירה שיש לה משקל ספרותי.
שם, בתחרות הקסמים הבינלאומית, הייתה סיבה ברורה מדוע מכל ילדי בתי הספר המשתתפים זה שוב הארי שנבחר, שוב הארי שמתקדם בשלבים, שוב הארי שמנצח: כי הוא מרמה.
כלומר, כי מישהו מרמה בשבילו ללא ידיעתו. מישהו רוצה אותו שם ומוביל אותו באף הישר למלכודת קטלנית.
מבריק!
בספר החמישי, המרגיז, המייגע והמיותר, הכול חוזר לכאורה לקדמותו. זה שוב הארי שניצב במרכז הדיון, במרכז הדרמה, במרכז המרד ובמרכז אותו יקום קסום שסדרת הספרים מתנהלת בו (גם אם פתאום באופן לא אוהד). אך זה היה רק עיקוף זמני כי בספר שלאחריו, אותו "נסיך חצוי הדם", התמונה המלאה התבהרה.

בספר השישי (המופתי, אגב. דמות האב הגוססת שעושה להארי קורס זריז בהכנה לאיבוד הורה מזקנה הוא שיא מטאפורי בוגר ומדויק, שלא מרפה), דמבלדור חושף בפני הקוסם הצעיר את סוד ההורקרוקס: היכולת לקרוע חלק מנשמתך ולהסתירה בחפץ כלשהו. הכספת האולטימטיבית למכשף שאינו מפחד מקדמה (ומלכלכך קצת את הידיים).
זו הסיבה, הסביר, שוולדמורט בן אלמוות: המכשף ביצע את הקסם הזה 6 פעמים, סימן את המזכרות המכילות את קרעי נשמתו ופיזר אותן בשישה קצוות תבל, סוג של, ועד שלא יטוהרו כל ששת החפצים המכילים, לא יובס לעולם.
זהו הכישוף האפל ביותר שדורש את ההקרבה הגדולה ביותר, מבהיר דמבלדור – בשביל כל פיצול כזה בנשמה צריך לבצע את הפשע הנתעב מכולם ולקחת חיים.

ובבת אחת הכול התחבר.
קוסם מרושע שומע נבואה האומרת כי ילד שנולד זה מכבר לזוג אויביו עתיד לקום ולחסל אותו ומטכס פתרון.
היש מקום נבון יותר להסתיר את נשמתך בו מאשר בתוך מי שעתיד כביכול להורגך וקיומכם הכפול בלתי אפשרי?!
מזימתו של וולדמורט וקירבונו המחושב לחלוטין של הארי התינוק הוא לא פחות מגאוני.
מי יחשוב לחפש בתוך משקפופר?!
הארי מעולם לא היה מטרת החיסול, והוריו היו רק collateral damage ואמצעי למטרה. ומעל לכול, לא אהבת האם, "הקסם החזק בעולם", היא זו שהצילה אותו ומגנה עליו מאז ועד היום.

והרי הנבואה מספרת:
and the Dark Lord will mark him as his equal, but he will have power the Dark Lord knows not …
and either must die at the hand of the other for neither can live while the other survives
אם כך, מה עושה מכשף ציני שאינו מאמין בנבואות שניתנו ע"י מכשפות נלעגות כסיביל טרילוני? 
הוא יוצק לתוך החזון שלה משמעות משלו, כופה את הנבואה על הארי, בין אם נאמרה עליו ובין אם לאו, ובבת אחת הופך אותה לאמיתית ובו זמנית מוודא שהיא בלתי ניתנת להגשמה. הוא בוחר בפוטרים באקראי, כי הם מתאימים לתבנית, והופך ביודעין את תינוקם ליתום ולאויבו המושבע.

והצלקת, אותה צלקת אגדית של הארי שכביכול נותרה זכר לאותו קרב איתנים מעל עריסתו, אינה סימן ברק מקרי בעל שני זיזים , היא אותם אות וסימן המוזכרים בנבואה, באינטרפטציה המילולית ביותר.
ולא סתם סימן, אלא האות המועדפת על הלורד האפל בכתב מראה.
Dial S for Slytherin.

זה פתאום הסביר במדיוק מדוע היה זה חייב להיות דווקא הארי שדמו יחזיר את וולדמורט לחיים בספר הרביעי, ואיך הצליח פוטר לברוח שוב ושוב מניסיונות רצח ומקללת האבדה קדברה ששוגרה לעברו ע"י טובי המכשפים ובראשם וולדמורט, פעם אחר פעם.
כמו כל ההורקרוקסים הוא מוגן בקסמים השחורים החזקים ביותר ו-וולדמורט, למראית עין וכדי לשמור על הסוד, יכול לכוון לעברו את שרביטו ולשלח כל כישוף העולה ברוחו בידיעה שקללות פשוטות לעולם לא יוכלו לסדוק את השריון המגן.
זה, אגב, לא אומר שהוא צריך באיזה אופן לחבב או להעריך את הילד.

זו הייתה התוכנית המושלמת ופשע מבריק, אלא שזהו קסם רב עוצמה שלא נוסה בעבר על יצורים חיים – it backfired. יוהרה היא חטא שגם קוסמים חשים את עוקצו וכך הכישוף רוקן את וולדמורט כמעט לגמרי מכוח החיים והוציא אותו מכלל שימוש לשש השנים הבאות. היא הופכת את וולדי ללעג ולקלס ואת הארי התינוק מסתם קורבן לגיבור נודע על חשבונו.

והקורא ההמום נאלץ לאסוף את לסתו מהרצפה… הוא לא מיוחד. הארי פוטר שהכרנו הוא לא גיבור פלאי מילדה. הארי הוא פיון, כלי שרת. כלי קיבול.
המשמעות שניתנה לו נקרעת ממנו, ונשמת הספר מתחלפת במשהו אחר לגמרי, אפל ומפוכח. אך גם הרבה יותר אמיץ, יפה וחותך באמירה שלו. שום דבר אינו נגזרת של גורל, או קסם מעבר לשליטתנו. אנחנו לא נולדים מיוחדים.
הכול בחירה.

בתום הספר השישי, ששיגר אותי לנסח מחדש את כל גוף היצירה עד כה, הייתי חייבת להוריד בפני ג'יי קיי רולינג את הכובע, ואם הייתי בסרט נעורים של ג'ון יוז מהאייטיז, כנראה גם לעמוד ולמחוא כף לאט.
איזה מסע התבגרות חכם ופוצע, על שברון הלב אחר איבוד התמימות והמסקנה הבלתי נמנעת שעליך למשמע את חייך במו ידיך.
סחטיין על הביצים, שאפו על המהלך ו-וואו על החזון.

אבל אז הגיע סופו של הספר השביעי והתברר כי לא הייתה זו מזימה, הארי הוא סתם תאונת הורקרוקס מצערת,
ולפעמים ברק הוא רק ברק.
רגע, מה?!
האם באמת מצופה ממני להאמין כי וולדמורט, המכשף החזק בעולם, מי שייצר הכי הרבה הורקרוקסים בהיסטוריה, אפילו לא חושד כי הארי הוא אחד כזה? האם באמת די בקללת המוות כדי להרוס את פוטר ולא בחרב טבולה בארס בסיליסק כשאר ההורקרוקסים? ויותר מכול, האם זה נשמע סביר שהכישוף הכי חזק בעולם הקוסמות יכול לברוח ממך בטעות משל היה אפצ'י או איבוד שליטה רגעי על הסוגרים?!?

אם הארי הוא הורקרוקס-בטעות כל המסקנות והמשמעויות שיכלו להיות בסדרת הספרים בדיעבד מתבטלות, וכל האימפקט על המהלך הספרותי נעלם כלא היה.
כן, ילדים, יש מי שנולדו מיוחדים, נבואות זה הדבר האמיתי והגורל מגדיר אותנו.
כוחה של בחירה הייתה מההתחלה האמירה שרולינג ניסתה להגיע אליה, אבל זו התנגשה תמידית עם התימות האחרות בספרים,
וללא פתרון ההורקרוקס המהפכני היא תוסיף להתנגש איתן לעד.
ההיתכן שרולינג היא באמת הסופרת הסתמית, החקיינית ונטולת החזון המקורי שמלעיזיה העידו עליה כל השנים?
האם היא יוצרת כל כך בינונית שהיא לא ראתה את האופציות הספרותיות המרשימות יותר שעמדו לפניה, אלה שהיא בעצמה יצרה?
או שמא, ולזאת אני יותר נוטה, אחרת לא היה לנו פוסט – היא פשוט השתפנה?
האם המסר המפוכח, המרוקן והנטול כל פלא הפחיד אותה פתאום? האם היא נרתעה משום שהוא הבטיח את מותו של הגיבור?
האם היא נזכרה, אחרי חיסול רבע מהדמויות ביקום שיצרה וחשיפת ילדים לרשע, התעללות ורצח, שאת הדבר האחרון הזה היא פשוט חייבת להשאיר?
תני לילדים קסם להאמין בו, ייתכן והחליטה, אפילו במחיר מכירת היצירה שלך בזיל הזול.

אולי יש בכך אצילות מסוימת, ודעתי בוודאי מוטה מהעובדה שאינני ילדה או הורה, אבל אני מעדיפה חזון אומנותי שלם.

מנקודת מבטי, כדי לאזן את ההשתפנות ואת החזרה בה מכוונותיה בספר האחרון, רולינג הורגת דמויות אהובות כטונקס ולופין ללא פוקוס, רגש או הצדקה ממשית, ומוסיפה את עלילת אוצרות המוות המיותרת והמתישה, ומסרבלת את הספר החותם את הסדרה לכדי בליל היסטרי של עודפות פרטים עם סוף מרושל ורשלני.

Whining won't save you now.

אם יכולתי לסלוח לרולינג בדיעבד על שנים על ייצוג מיניות מעייף, אינפנטילי ומתחסד, שנטרל וסירס והרג כל רומנטיקה ואותנטיקה בין רון והרמיוני, ואיפוס כל כימיה בין הארי לג'יני, זה היה בגלל שהמשמעות האלטרנטיבית של הסיפור נדמתה כל כך אמיצה ואכזרית שיכולתי להבין מדוע לא רצתה הסופרת ששום דבר יגנוב ממנה את כל הפוקוס או ירגיז את קוראיה יותר… בפרט לא הסתכסכות תקשורתית עם הורים נזעמים המתלוננים על אקטים מיניים ב"ספרי ילדים".
לא עוד.
בין רגע איבדתי כל עיניין אמיתי בסדרת הספרים והסרטים, וכל חותם שהותירה בי נעלם כלא היה.
אם אמת היא יופי, אזי התחנחנות מלאכותית היא כונפה. שלום ולהתראות.

טוב, אבל זה לא מדויק.
כי את הסרטים המשכתי לראות, ויכולתי ליהנות מהם, להעריך במה הם עבדו טוב ואיפה הם השתפרו (הסרט החמישי אפילו עלה על הספר החמישי…. לא שזו חוכמה, אבל עדיין). ראיתי אותם כי מסע בן 11 שנים לא מפסיקים באמצע, ולעזאזל עם הרולינג הזאת, אבל לא יורדים מההוגוורטס אקספרס באמצע נסיעה. זה עיניין בטיחותי.
הסרט הקודם, "אוצרות המוות" חלק 1, היה טוב ומלהיב מספיק שלרגע חולף אחד חשבתי שהנה מישהו הולך לתקן את עוולותיה של הסופרת ולהחזיר את הסיפור למסלולו. אבל לא.

לא סביר שאי פעם אדע את התשובה לשאלה האם אני צודקת בתיאוריה הזו שלי.
אם כי אולי על ערש דווי, שלה או שלי, ג'יי קיי תתוודה?
אולי עוד עשר שנים, כשתזדקק ליותר מאתר אינטרנט כדי לקמבק את עצמה, או שמא כי היא מחכה עד שאחרון הילדים שגילה את הסדרה עם צאת הסרט האחרון יחגוג יומהולדת 18, היא תשגר לעולם את "הארי פוטר ואוצרות המוות – גרסת הסופרת האמיצה"? מי יודע.

אבל בינתיים,  מהי המסקנה?
לפעמים הקוראים שלך חושבים שהם יודעים יותר טוב ממך.
לפעמים הם צודקים.
לפעמים הם גרפומאנים חסרי פשר שפותחים בלוגים.
אבל אם יש לקח אחד הנלמד מסדרת "הארי פוטר" ומהסופרת שלה, הרי שהוא זה.
באומנות, כמו בחיים, הכול בחירה. וגם אם זה לא כורח הישרדותי, רצוי לבחור להיות נאמן לעצמך.

אפילוג (היי, אם לרולינג מותר להציק, אז גם לי!)
אוצרות המוות חלק 2, כמו הספר אגב, הוא מרגש אבל ארוך, מסורבל ודי מעיק.
אבל זה לא משנה, כי אנחנו לא הולכים אליו בשביל אומנות, אלא בשביל Closure.
היו שלום, הארי, רון והרמיוני, הייתם חברים טובים. אמנם התרחקנו |
ואנחנו כבר לא לגמרי זוכרים מה אי פעם ראינו זה בזה,
אבל אהבתי אתכם. להתראות ותודה על הדגים.
תגובות
  1. missbojarsky הגיב:

    אני מבינה מה את אומרת, אבל אני לא מסכימה. אני לא חושבת שהסוף מחזיר את הסיפור למקום של גורל שמנצח. מבחינתי זו נבואה שהגשימה את עצמה וזה מגניב ואירוני. אם וולדרמוט לא היה מנסה למנוע מהנבואה להתגשם, היא לא הייתה מתגשמת. הוא בחר בהארי והביא עליו את סופו שלו. זה הופך אותו לפחות חכם ומרשים, זה נכון. אבל זה לא משנה את המסר שהוא – אין דבר כזה גורל, אנחנו קובעים אותו בעצמנו.
    וזה עושה את זה בדרך פחות מבאסת מאשר המוות של הארי.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      לא ירדתי לסוף דעתך.
      איך יכולה התגשמות הנבואה להוות חיזוק לבחירה אישית? או לא לבוא בסתירה איתה?
      העובדה שניסיון עצירת הנבואה היא זו שמתחילה את ההגשמה שלה אחת לאחת היא אירוניה שנקטו בה כבר ביוון הקלאסית. :/
      אני לא טוענת שרולינג לא מנסה לדבר על בחירה אישית, אני פשוט חושבת שהיא יורה לעצמה ברגל עם העיניין של הנבואה, וזה פשוט לא מתיישב טוב.

      הגם שאני אישית לא חושבת שהיא הייתה חייבת להרוג את הארי כך או כך.
      הרי הסוף כל כך מסורבל ומלאה בפרטים וההסבר ללמה הארי חוזר לחיים כל כך מצוץ שהיה אפשר להשתמש בו גם אם הארי הוא הורוקרוקס מחושב היטב, והיה יוצא לה עדיין יותר נקי.

      זו דעתי, בכל אופן. 🙂

  2. ניר הגיב:

    נהנתי מאוד לקרוא את הפוסט, התאוריה שלך מאוד מענינת, ומעלה גם אצלי שאלות וחידודים לגבי, להשאר תמיד נאמן לעצמי ולמה שאני מאמין בו, ביצירה האישית שלי ולא משנה מה המחיר האישי שאני משלם.
    אני חושב שכמו בכל דבר בחיים, האמת נמצאת אי שם באמצע, שבין בחירה אישית לבין מקריות טהורה, חשוב לקבל את שניהם באותה מידה של קבלה. מעניין מי הסופרת הבאה שתצליח לכבוש את לבבותיהם של כל כך הרבה ילדים ברחבי העולם, במיוחד בתקופה שאייפון ואייפד הפכו לדת החדשה.
    שבת שלום

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      🙂
      גיט שבס!

      סופרת פחדנית, בינונית או לא, רולינג יצרה פה תופעה די חד פעמית. לא חושבת שיהיה עוד דבר כזה במדיום הספרותי הקלאסי.

  3. אחרי שראיתי את הסרט אחרון (ומעולם לא קראתי את הספרים) הרגשתי שיש משהו מעניין בסדרה הזאת עמוק יותר ממה שתפסתי עד כה.
    אבל הפוסט מצוין שלך, עשה לי חשק לראות את כל הסדרה שוב או רחמנא לצלן לקרוא את הספרים (אפילו אולי באנגלית!!!!). מהלך הגיוני אחרי שראיתי את כל מלחמת הכוכבים, שר הטבעות ואקס מן בארבע החודשים האחרונים.
    אז אם עוד כמה חודשים אני אחזור ואגיב כאן על התוכן הממשי, אני מקווה שתביני לליבי 🙂

    • גיא ברמן מכליס הגיב:

      זה לא קשור, אבל זה חשוב לי – מלחמת הכוכבים מקורי או ספיישן אדישן? שר הטבעות אקסטנדד או רגיל? אקס מן אתה יכול לשמור לעצמך.

      • מלחמת הכוכבים ראיתי קודם את הטרילוגיה המקורית, כששניים היו בגרסא מקורית ואחד המשופצת. או להפך. ואז ראיתי את החדשה.
        ושר הטבעות רגיל. התאוששתי מניתוח לא משהייה של חודשים בכור בצ'ילה.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      תודה, חביבי.
      יש לי זיכרון של פיל (או שמא זה עור ברווז?) וסבלנות. אני מצפה בקוצר רוח לדו"ח המפורט על שולחני. 🙂

  4. Aya הגיב:

    You had me at Kunefa!
    As you know I totally agree with you on the Potter front. I was so pumped up and excited after the 6th book that when I read the 7th one and discovered the crimes committed against this other wise excellent series of books I was furious and felt like a kid who spent the whole day at the toy store and went home empty handed.

    Like you I would like to believe that it was a simple case of chickenness, and I spit on the rumours of her having the end locked in a safe long before she wrote the last book. Or I choose to believe the real ending is still locked in a safe somewhere.

    As for the film, I sort of given up after the fifth one. I don't like the children very much, not even Rupert Green, who I don't really get his appeal. I have more sympathy to Daniel Radcliff who comes across very intelligent and extremely sweet in his interviews and panel shows, and I want to believe he will one day become a better actor, bless. Rupert Green always looks like quite the Idiot to me, and don't even get me started on Emma Watson. Tom Falton (Draco) was always my favourite in the films.

    At some point, a bit like Lord of the Rings trilogy all the Harry Potter films moulded into one and none stood out or impressed me in any way. Well… apart from the third one (prisoner of azkaban is it?) but in general they were all quite bland to me compared with the books.

    But yeah, you totally nailed it on this one! With you all the way! Viva le Art!

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      באמת, לא תפסתי אותך קודם עם "איבוד שליטה על הסוגרים"? לעזאזל, אני כנראה מאבדת את הטאץ' שלי…

      אני דווקא מאמינה שהייתה לה את השורה האחרונה ושהמילה האחרונה אכן הייתה "צלקת", אבל זה בעיניי רק מחזק את התיאוריה שלנו ולא מפריך אותה.
      משהו כמו "הארי נגע במצחו ולא הייתה שם יותר צלקת" (באנגלית זה עובד יותר טוב) עובדת סבבה לגמרי. אבל אז באה ההשתפנות המשוערת והאפילוג המיותר…
      בדקי את הלינק המצורף, רולינג מודה בו על שינוי השורה האחרונה המקורית, הממממ…

      http://allday.today.com/_news/2007/07/28/4378119-rowling-explains-changing-last-word-in-harry-potter

  5. Aya הגיב:

    Hummmm…. The original line, that only those he loved could see his scar, is indeed ambiguous, I wonder how it would have fitted in.

    I hated this epilogue it felt so apologetic to me. I know you say that it could still be a good ending without Harry dying, I'm not sure how, I would have liked to know. Harry dying feels very right to me. If he hasn't died, than I guess a more ambiguous ending would have been better.

    I think we should team up and write the ending those book deserve! Oh I just had an idea…

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      זה, כמובן, אם את מאמינה למה שהיא אומרת שהיה המשפט הסופי. היא אומרת הוא היה "משהו כמו…". זה די מפוקפק. את יודעת בדיוק מה הוא היה ולא מה הוא היה כמו.
      אני רק מאמינה לזה שהיא שינתה אותו, זה מבחינתי הדבר היחידי המעניין והחותך שהיא מגלה פה. "כן, עשיתי שינוי, זה לא המשפט המקורי". זה תחילתו של וידוי על השתפנות/ התנצלות. P:

      ודאי שהארי צריך היה למות. או ליתר דיוק – להתאבד סטייל תמות נפשי עם פלשתים.

      אבל אני חושבת שהיא יכלה להשתפן באופן פחות גורף. כלומר, להשאיר את הארי בחיים זו השתפנות שיכולתי עוד איכשהו לחיות איתה, אם היא הייתה עושה אותה יפה.
      נניח כך: הם הורגים את נגיני וכך נשארים רק וולדמורט והארי כשתי פיסות נשמת הוולדמורט האחרונות. הארי/ כל הילדים הורג/ים את וולדמורט, והארי נותר פיסת הוולדמורט האחרונה.
      הוא עומד להתאבד ואז פרופסור לופין (כי אין סיבה להרוג אותו, וכי הוא איש זאב אז הוא מבין בדברים האלה של איפוק) אומר לו שהוא לא צריך.
      שהחיים הם בחירה, ושהארי תמיד עשה את הבחירות הנכונות, ולכן הוא יכול להמשיך ולחיות עם החלק הזה של וולדמורט בתוכו ולהמשיך לא להיכנע לו. כמו שעשה עד היום.
      בצורה הזו, גם המשפט ש"רק החברים שלו יכלו לראות את הצלקת" עובד במדויק, כי רק הם יודעים את סודו של הארי.

      זה אפילו עובד עוד יותר טוב ממותו וזה די מושלם, אם יורשה לי.

  6. Aya הגיב:

    That's actually quite good woman! I say write it!

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      I know! I fucking caught myself by surprise there.

      I dare say I now decided this was supposed to be the original ending, but JK chickened out on letting Harry be a little Voldy forever.

      Yes, I am delusional, but pretty clever.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s