The Herring – מה הרג את "ההרג"?

פורסם: יוני 23, 2011 מאת Nathalie Dobrzan בנושא טלוויזיה
תגים: , , , , , ,

סדרת הדרמה של AMC סיימה השבוע את שידורה בצליל צורם במיוחד.
מה שהתחילה כסדרה שכל המבקרים מיהרו להלל, גמרה את העונה הראשונה שלה עם קיטונות בוז וכעס המאחדים צופים ומבקרים גם יחד.
אז מה לעזאזל השתבש?

אני חייבת להודות שלי מלכתחילה היו את הספקות שלי בנוגע לסדרה.
"ההרג", המבוססת על סדרה דנית, מגוללת את סיפור חקירת שני בלשים את הרצח של בת-עשרה מקומית, תוך התמקדות גם במשפחה ההרוסה וההשפעה הפוליטית שיש לרצח על סיאטל הנמצאת שבועיים לפני בחירות לראשות העיר.
האם זאת הולכת להיות סדרה בת עונה אחת או יותר? תהיתי (בעיקר בהקשר של ליהוק מישל פורבס בתפקיד האם השכולה), או שמא היוצרים מתכוונים כל עונה להראות לנו שבר של משפחה אחרת?
וגם נקודת המוצא של הדמות הראשית, שרה לינדן, הנקרעת בין עזיבת המשטרה והעיר לטובת חיי משפחה במקום שמשי יותר, נראתה כמו משהו שיכול להחזיק באופן משכנע רק בריצה למרחקים קצרים.
בהיסטוריה של הטלוויזיה יש מספר רב של דוגמאות לסדרות שניסו את עיניין חקירת פשע אחד פר-עונה וכשלו להחזיק את עיניין הצופים לכל אורכה.
מדוע שתצליח "ההרג" להגיע בהצלחה לעונה שנייה היכן שטווין פיקס, אחת מהיצירות היותר מרשימות בהיסטוריה הטלוויזיונית, נכשלה?
אבל נתתי לסדרה צ'אנס, בגלל שהפיילוט הראה פוטנציאל ובעיקר כי AMC ביססה לעצמה שם של רשת הבוחרת פרוייקטים מקוריים, בוגרים או אומנותיים (גם אם איני יכולה להעיד על איכותם, בהכרח).

פרקיה הראשונים והמסקרנים של "ההרג" עבדו בשני מישורים, מחד בניית עיניין סביב פתרון התעלומה, ומאידך חיטוט בפצע הפעור של המשפחה. לקורבן יש שם, רוזי, ופנים, והורים ואחים שמתקשים להתמודד, ותיאור האבל של משפחת לארסן היה אינטליגנטי, מדויק, רגיש וכואב עד העצם.

בנוסף, "ההרג" הציעה לוק חדש ואווירתי. סיאטל שלה היא עיר גשומה, קודרת ומייאשת והאסתטיקה, ביחד עם הקצב המדוד והלא היסטרי, שיוו לסדרה תחושה זרה, מקורית ולא מוכרת. הצופה יכל ממש לטעום את השורשים השוודו-דנים שלה.
לי, בשני הפרקים הראשונים לפחות, עם השדות הפתוחים והמאיימים בשקט שלהם, היא גם הזכירה את אחד הסרטים האהובים עליי מהשנים האחרונות – "זכרונות מרצח" של ז'ון בונג הו, המתאר מצוד אחר רוצח סדרתי באיזור הכפר הנחשל של דרום קוריאה.
וזו בהחלט מחמאה. אווירה חזקה ומובהקת היא לעתים חלק בלתי נפרד מהעלילה ואמירה בפני עצמה (המתקפה האלימה של "שבעה חטאים" על צופיה, למשל, נובעת מהגשם והקדרות התמידית של העיר והיא חזקה הרבה יותר מאשר חזיונות האימים של קורבנות הרצח).
כן, היה כאן פוטנציאל.

זכרונות מיצירה טובה יותר

לפני שהסדרה התחילה גם תליתי תקוות רבות בעובדה שסוף כל סוף אנחנו מקבלים סדרה דרמה מסוגה עילית שבתפקיד הראשי יש אישה. א-מ-חייה, שנאמר.
אבל שרה לינדן, הבלשית הג'ינג'ית המחוספסת, התבררה די מהר כבלוף גמור (כן, שוב דיבור פמיניסטי-דיאט. ואל דאגה, גם תלונה על היעדר חוש הומור לא תאחר לבוא)… במקום לקבל דמות נשית חזקה, מבריקה וכריזמטית קיבלתי את האינטרפרטציה הנשית השטאנצ'ית הקבועה: דמות של אישה כמעט דוממת (כי היא חושבת), מכווצת גבות (כי היא עמוקה), סובלת (כי עקב האכילס שלה הוא האמפתיה האינסופית שלה לקורבנות) שלא יודעת לחלוק סמכויות (כי היא מוקפת מטומטמים) ואינה מחייכת אף פעם (כי רצח זה לא מצחיק).
האם זה באמת מוגזם לרצות לקבל גיבורה מעוררת הזדהות, נערצת, רחמנא ליצלן – משעשעת או לכל הפחות מרתקת?
בימינו, עשרים שנה אחרי שהלן מירן שרפה את המסך בתור קפטן טניסון של "החשוד המיידי", ואחרי שחונכנו ע"י "הסמויה", האם באמת נחוץ להראות לי גיבורה שלוקחת את עצמה כל כך ברצינות (כי זה מקצוע גברי והיא צריכה להוכיח את עצמה) או האם באמת מצופה ממני להאמין שכל חקירת רצח קורעת בנשמתם של השוטרים האמונים על מציאת האשם?
נכון, זו חקירה של רצח אכזרי של נערה, אבל בלשים ותיקים שעובדים שנים בעיר גדולה (ולא בכפר קטן), ורואים פשעים אכזריים כנגד ילדים צעירים יותר על בסיס יומי, מתחשלים ונוקטים בריחוק ציני על מנת לשמור על מעט השפיות שעוד נותרה בהם. והיה אם מקרה אחד מצליח לסדוק את עור הפיל ושיריון האדישות, זה כנראה צריך להיות וואחד מקרה עם נגיעות אישיות כמעט ישירות.
וכך, במקום שאת סיפור המשפחה הכואב מנשוא יאזן בקלילות מסוימת סיפורם של לינדן והולדן, הבלש המטומבל שעובד לצדה, אנחנו מקבלים עוד פאתוס כבד, אבל הפעם כזה שלוקה באמינותו.
זה מחבל בהנאה כי אם סיפור משפחת לארסן משורטט בדיוק וברגישות רבה, הרי שלינדן מוצגת כתעלומה בפני עצמה בגסות כוללנית. ואם בפרקים הראשונים יכולתי לשאת זאת מתוך תקווה שמתישהו ישתחרר לה הפקק או נגלה את הסוד הגדול מאחורי האובר-הזדהות, בנקודת האמצע כששום רבדים לא הוצגו, כבר איבדתי עיניין.
אם לעשות פראפראזה לבדיחה של הולדן שהגיעה בשלב מאוחר מדי בעונה, כאבים טרום-וסתיים תמידיים אינם עומק פסיכולוגי.

לו פינקמן לא היה פוגש במר ווייט.

כבכול ביקורת שלי, גם כאן אני מוצאת עצמי אומרת כי הדמות היחידה בעלת מידת קומיות מסוימת היא נקודת האור של היצירה. הבלש סטפן הולדן (בגילומו של השוודי ג'ואל קינמן) הוא הבחור החדש שבא להחליף את לינדן (שמאחרת לחתונה שלה, כאמור) בתפקידה אבל נאלץ, כמו הצופים, להיתקע איתה.
הטימבול שלו, המגולם באיפוק ובחן רב על ידי קינמן (שזה לו תפקידו הראשון באנגלית, והוא התגלית של הסדרה), ביחד עם התסכול המוצדק שלו מול לינדן הופכים אותו לדמות העיקרית שאיתה מזדהים הצופים בעלילת החקירה (אני לא כוללת כאן את עלילת המשפחה). וזה לא מזיק שהבלש הצעיר מתפקד גם כאדולן-אהרון פול, לכל מי שהתקשו להתמודד עם הפגרה הארוכה משובר שורות (קומפלט עם שימוש פעיל ב-YO, חיבה לחטיפי FUNYUNS ותחביבים משותפים נוספים).
האינטראקציה בין שתי הדמויות, המבוססת על אחת הדינמיקות הקלאסיות של הז'אנר (הבלשית הוותיקה החכמה מול הטירון הפותה. דינמיקה, כזכור, הקיימת גם ב-"זכרונות מרצח" וגם ב"שבעה חטאים"), יכלה להיות מרתקת, ליצור הזדמנות לחקור את הדמויות לעומק ולספק אתחתא מהכובד הכללי של הסיפור הראשי. מערכת היחסים הייתה אמורה, כבכול סדרה המכבדת את עצמה, לקחת חלק מרכזי בנרטיב. והרי A good banter can go a long way , אבל לא.
התסריט נותר שטחי ומיראיל (או איך שלא כותבים את זה) אנוס (טיהי) היא לא בריאן קרנסטון או שון בין והיא לא שחקנית מספיק טובה כדי לגלם מנעד תחושות ללא טקסט ובהבעת פנים אחת. חמוצה.

וכך, במחצית הדרך, החלו כל הבעיות של הסדרה לעלות לפני השטח.
התיאור הפרטני של טראומת האבל של הלארסנים הפך משני, שטחי, פשטני וחמור מכול – קלישאתי, וצמד הבלשים ושאר הדמויות בסדרה החלו להסתובב סביב הזנב של עצמם.
כי מה שבאמת ניצב בבסיס הבעייתיות של "ההרג" הוא ככלות הכול, הפורמט.
המקור הדני, מסתבר באופן לא מפתיע, היה בן *עשרה פרקים, ואילו כאן ניסתה היוצרת למתוח את קו העלילה בעוד 4 פרקים (גדילה של כמעט 50%!).
זה הוביל לדלילות פתאומית בתיאור האבל המשפחתי, לחוסר משווע בפיתוחי עלילה, לחזרה על אותו מבנה שבו הבלשים חושדים בדמות וזו מתבררת כנקייה ועוברים לדמות הבאה רק כדי לחזור לדמות קודמת – במין Loop צפוי ומאוס, וזה אף הוביל למקרה האבסורדי שבו שני פרקים מתארים בדיוק את אותו מאורע, רק שפעם אחת האסון נמנע, ובפעם השנייה לא (אין סיכוי שהכפילות הזו נמצאת במקור. יש פה הכפלה של אותו פרק). וזה מבלי להזכיר את פרק הפסבדו-בקבוק, שבו יש יציאה נרטיבית מהחקירה, שהיה כתוב נורא והגיע מאוחר מדי בעונה.

*אופס. לא. טעות שלי. מסתבר שהייתה פגרה לאחר 10 פרקים, אך העונה הראשונה במקור הדני הייתה בעצם מורכבת משני חלקים וסה"כ מנתה 20 פרקים. כלומר, עשרים פרקים שהיה צריך לצמצם ל-13. אז איך מעודף שכזה עדיין נוצר סיפור כל כך חסר ודמויות כה לא מפותחות? תעלומה מוחלטת.

בעולם הסיפורי, הסדרה מתארת חקירה בת 14 ימים רציפים, שיכולים מעט לתרץ ולהסביר את האיטיות בהסקת המסקנות, העיוורון, ההתעקבות על אותו החשוד ופספוס אפיקי חקירה שונים.
לו הייתה "ההרג" מיני סדרה בת 7 פרקים, היא הייתה עובדת טוב.
אפילו לו שודרו כל 14 פרקיה ברצף של שבועיים (בפורמט שהאנגלים החלו לאמץ לאחרונה, ע"ע "טורצ'ווד – ילדי כדור הארץ"), היא עוד הייתה יכולה לעבוד.
אבל שידורה הנמשך לאורך שלושה חודשים הבטיח שלאיש מהצופים לא נותרה סבלנות למסטיק הדרמטי הזה, והסיבה היחידה שהותירו לצפות בה הייתה ההבטחה לגלות בתום העונה את פתרון החידה ולהשתחרר מאותו עול שהצופה כבר הקדיש יותר מדי שעות מחייו עליו.
מי רצח את רוזי לארסן?

ופה מגיעה מהלומת הגרזן שהנחיתה הסדרה על עצמה, על צופיה ומבקריה ועל הרשת המשדרת אותה.
הפרק החותם לא נותן פתרון חד משמעי או סגירת מעגל שלמה למה שנדמה כהבטחה הבסיסית ביותר שלה.
לא הצלחתם להשאיר את הצופים מעורבים רגשית עונה שלמה, כיצד תוכלו למתוח אותם עונה נוספת?
וכיצד מעיזה סדרה המתחייבת להתרה מתוקף שאלת הנושא ומגבלת הזמן (14 יום לבחירות) שלה לא לספק אותה?

לו זמן היה כסף, אנשים היו צובאים על משרדי AMC בדרישה לקבל את השקעתם בחזרה.
אבל לי, שמלכתחילה לא עפה, הנפילה לקרקע לא הייתה כל כך חזקה וקיבלתי את זה בשיוויון נפש יחסי.
העיקר שנגמר. להתראות להתראות ואל תבואי לי בהורדות.

המפסידה הגדולה בכל זה, עוד יותר מהצופים הממורמרים,  היא ככול הנראה רשת השידור.
אם ניתן היה להתעלם מהאיכות של "המתים המהלכים" משום שזו הייתה הצלחה רייטינגית, ולהתמקד בחידוש החוזה של "מאד מן" ולא להתרכז בעיכוב הבלתי נסבל או במשא ומתן הלא אלגנטי, הרי שעם הפינאלה הזה וחידוש "ההרג" לעוד עונה, AMC כבר איבדה את רוב נקודות הזכות שלה.
מרשת שנתפשה בציבור כמי שלא יכולה לטעות ומחזיקה בסדרות היותר איכותיות בטלוויזיה שלכם, היא מצטיירת פתאום כרשת מבולבלת, מבולגנת ואחת שלא ממש יודעת לזהות איכות או סיפור טוב… אולי אף מעלה את השאלה האם וינס גיליגאן ומתי'יו וויינר לא נחתו עליה כתוצאה מתאונה משמחת?
למזלם, העונה החדשה של  Breaking Bad מתחילה אוטוטו, וכל שנותר ל-AMC לעשות זה להתפלל שהיא תהיה טובה מספיק כדי להעלים את הטעם הרע ולהציל את כבודם האבוד.

תגובות
  1. yaddo הגיב:

    המצחיק, כלומר עצוב, הוא שהלוגו של AMC הוא "Story Matters Here". אני רואה שהרבה כותבים על ג'ואל קינמן שהוא נקודת אור בסדרה, אבל בעיניי גם הוא היה בינוני, במיוחד בגלל הכתיבה הלא אמינה, ולמעשה הוא רק עורר בי געגועים לבי-בוי כמו שכזה צריך להיות – ג'סי פינקמן שאיזכרת. מגוחך, וונאבי של וונאבי יו.

    אנחנו מסכימים מאוד על רוב הנקודות, כפי שאבחנת בחכמתך העמוקה. מה שכן, תיקון מהותי: העונה הראשונה הדנית נמשכה דווקא עשרים פרקים והרוצח התגלה רק בסופה (וכבר הייתה עונה שנייה ואאל"ט צפויה שלישית), אבל מי שראה אותה אומר שהיא טובה עשרות מונים מהעיבוד האמריקני המתבשם מריח פלוציו. לא קשה להאמין לכך.

    הנה מה שכתבתי על הפרק האחרון (ספוילר כמובן)
    http://www.agenda.co.il/149/forum/709739/

    ובל נשכח את מועדון הפרצוף החמוץ, הכולל גם את מיריי אינוס (כך מבטאים את שמה)
    http://www.agenda.co.il/149/forum/685709/

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      מה? עשרים פרקים?!
      הייתי בטוחה ש-IMDB אמר לי עשרה. O_O או שדמיינתי מרוב זעזוע אל מול אל-התנהלות העלילה.
      אם כך עכשיו זה ממש מסקרן מה לעזאזל התפשלק? ביזאר גמור.

      ואכן, העובדה שקינמאן הוא נקודת האור זה בעיקר בגלל שהוא הדמות הכי קלילה בשטח, לא חלילה כי הדמות מפותחת, והשחקן חינני בהחלט, אבל הוא חיקוי זול לדבר האמיתי.
      הוא לא אהרון פול והדמות שלו היא רק צל קליפתו של סוליית נעלו של פינקמן.

      אגב, העובדה שהרוצח הוא כנראה הרוצח היא כל כך גרועה שבהחלט חשבתי שאולי הטוויסט הוא שהוא בעצם לא הרוצח.
      נוכחותו בעלילה והסיפור שלו כל כך לא קשורים שהם מרמזים למן ההתחלה על אשמתו ולכן קיוויתי להתבדות. כמו ללהק שחקן מוכר מדי לתפקיד אורח בסרט מיסתורין/אימה/מתח.
      ברור לך שהוא זה שעומד מאחורי כל מעשי הנבלה רק מתוקף הקאליבר של הכוכב. אם הבנת את ההקבלה המצו'קמקת.

      ואחח, כן, מועדון הפרצוף החמוץ. מבריק! 🙂

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        אה, יופי, נטלי. זה שב-imdb פירטו את עלילות רק ה-10 פרקים הראשונים, לא אומר שהיו רק 10 פרקים. או שהרשימה באתר לא כוללת את שמות כל ה-20.
        פאדיח'קה.

        אליבה דה וויקי הקונספט של הסדרה הדנית, להבנתי (שהוכחה כגבולית בהחלט, כאמור) הוא כמו "24"? יעני 20 פרקים המתארים 20 שעות עבודה רציפה על המקרה.
        זו כנראה הסיבה שזה שונה במעבר לארה"ב. יען כי עשו את זה קודם, בייבי.
        אבל גם אם הם הולכים הלוך ושוב בחקירה בסדרה המקורית, ב-uber-realism אטי במפגיע שמטרתו להראות את זה כמו שזה, איך לא הצליחו לדחוס את הכול ל-13 פרקים מהודקים זה באמת מעבר לבינתי.
        למרות, שאם להיות כנה, זה נשמע כמו קונספט חורק גם במקור הדני.
        מתי אתה בוחן אותו על בשרך ומדווח לנו? P:

  2. yaddo הגיב:

    את צוחקת? השתעשעתי ברעיון הזה כשנתקלתי לא מזמן בעותק בלו ריי או דוד להורדה, אבל מיד סטרתי לעצמי על הרעיון מכלה הזמן הזה. כאמור, אחרים שצפו בשתי הגרסאות הביעו תמיהה לנוכח הזבליות האמריקנית (וזה עשרים ימים כמובן, לא עשרים שעות).

    זו לא אותה שואו-ראנרית. בארה"ב זוהי וינה סאד, שהגיג הקודם שלה היה דרמת הפשע הפרוצדורלית "פשע מן העבר", ואת אותו מעוף CBSי שטוח היא הביאה גם אל הסדרה החדשה שלה, רק שהפעם היא זחוחה ברמות שבכלל לא תיאמנה. היא בטוחה שהיא יצרה איזו סדרה ייחודית ומיוחדת, "אנטי סדרת משטרה" היא קוראת לה. פוסטמה.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      מה ביקשנו? כולה שתזרוק את עצמך על פסי הרכבת בשביל טובת הכלל!

      לא זמן אמת? אני באמת צריכה ללמוד לא להאמין לוויקיפדיה כשהיא אומרת לי ״תיאור של שעה אחר שעה״.
      אפילו הפסוטר האמריקני כותב "Every Hour Counts". למה בדיוק? עד הבחירות? לא יותר הגיוני ונכון לכתוב אם כך, "כל יום חשוב"?
      אם כך נגמרו לי התירוצים. לא מבינה איך לוקחים עשרים שעות של סדרה כביכול מצוינת וכתובה טוב (?) ולא מצליחים לייצר מספיק עלילה ל-13 פרקים בני שעה, דמויות לא מפותחות והתנהלות חקירה אינפנטילית ומשוללת היגיון.

      ולגבי השואוראנרית, אני לא ממש מאמינה לה. לפחות לא לקשקושים שלה כעת לאור כל השנאה היוקדת המופגנת לסדרתה. זה מריח מאינסטינקטים מבוהלים של מישהו שנתפס בסיטואציה מאוד לא נעימה. ולא רוצה שיבטלו לו את העונה הבאה. כלומר, ברור לי שהמטומטמת חשבה שהיא עושה אומנות (גשם זה כזה נוגה) אבל הביקורת החריפה נגדה בטוח עירערה את ביטחונה ויצרה זחיחות פוסט-טראומטית.
      אגב, לו הייתי יודעת שזו אותה אחת שאחראית לפשע מן העבר בטח לא הייתי טורחת לראות (שקר כלשהו). אפילו בסטנדרטים של תוכנית פרוצדורלית מדובר בסדרה משמימה במיוחד שלא יודעת להחזיק עיניין של צופה במשך 45 ברצף!

      מה שבלבל אותי, אני מניחה, היא העובדה שהמקור הדני שודר גם הוא בשני חלקים. עשרה פרקים ואז הפסקה של כמה חודשים והעשרה פרקים הבאים. גם שם הדנים זעמו והם קיבלו זירוז ושידור החצי השני הוקדם.
      קטע די מדהים, לא? שהם הירשו לעצמם לעצבן ככה את הצופים האמריקנים כשהיו רמזים מטרימים שזה לא יעבור חלק…?

  3. Aya הגיב:

    The original Danish defeated Mad Men and Boardwalk Empire for international BAFTA this year. However it lost to The Only Way Is Essex in the YouTube award category. which is chosen by public vote. Considering that The Only Way Is Essex is probably the worst television (the Hulon Bat Yam The Hills kinda show) I am not sure how to take it.

    Reading this review, watching the few clips and taking in to account the endless amount of television I sill have to watch I think I shall give that one a miss thank you very much.

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      בהחלט. לא רק שאת יכולה לדחות את הצפייה, את כנראה צריכה לדלג עליה לגמרי.
      אלא אם העונה השנייה כזו מדהימה שהיא תצדיק את כל בזבוז הזמן שהלך כאן.
      בינתיים יש לך לואי וסופרנצ'ורל להשלים, ואוליכף תגם את העונה החדשה של שובר שורות, כדי להיות מסונכרנת אתי.

      נ.ב. הבאפטה גרועים.
      נ.ב.נ.ב אבל אכן אומרים שהמקור איכותי בהרבה.

  4. Aya הגיב:

    They did give Sherlock! But should have given Matt Smith for acting and gave someone I don't know!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s