Guilty Pleasure

פורסם: מאי 25, 2011 מאת Esti Eliyahu בנושא מוזיקה
תגים: , , ,

From Wikipedia, the free encyclopedia

A guilty pleasure is something one enjoys and considers pleasurable despite feeling guilt for enjoying it. The "guilt" involved is sometimes simply fear of others discovering one's lowbrow or otherwise embarrassing tastes. Fashion, video games, music,[1] movies[2], and junk food can be examples of guilty pleasures.

 

גילטי פלז'ר. הנאה המלווה ברגשות אשם. זהו המושג אותו הדביקו למוזיקה מבישה. מוזיקת שלה ולאיכות אין לכאורה דבר. מוזיקה שאל לנו להקשיב לה בכבוד. לא בכבוד גלוי בכל אופן. אתם יודעים, אותה מוזיקה שאנו דואגים להצניע, לתרץ, להשליך (מאיפה זה הגיע לפה??). איני מכירה את מקורות המושג אך אני מניחה שנולד בין כותלי משרד פרסום לונדוני אולי ניו יורקי, וסביר שנאמר על מוזיקה שעברה מספר היפוכים של חיוב ושלילה על המילה קול (זה כ"כ לא קול, שזה קול, ולכן לא קול לאהוב את זה).

אותם אלה שעושים שימוש במונח (ומתכוונים אליו), צריכים להתחיל לחפש כרטיס טיסה מוזל חזרה. חזרה לטפח את חלקת הדשא הבלתי קצורה ההיא שקיבלו במתנה מאלוהי החשיבה העצמאית, ונכנעו עם הזמן לאנשי מכירות ממולחים שדיפקו על דלתם ומכרו להם את מכסחות המגניבות בשקל תשעים. הייתם צריכים לשלח אותם חזרה אל מאיפה שבאו, לומר להם שהמוצר שלהם פחות אמין אפילו מסולייה מייד אין צ'יינה, או כמו שנטלי, שהתייתמה מאב עקב מחלת הסרטן, תמיד אומרת לאותם מתרימים מאגודות הסרטן – כבר תרמתי בבית. תודה אבל נתמודד עם חוסר הביטחון האומנותי שלנו בדרך קצת פחות עדרית וחסרת מעוף.

מה יש בה במוזיקת הגילטי פלז'ר שעושה כ"כ טוב לנפש שלנו? המוזיקה הזו היא המקבילה המוזיקלית של האהבות הראשונות שלנו, אלה של גיל העשרה ותחילת ה-20. היא שייכת למקום ולזמן בתודעה בו הצבנו לעצמינו את תמרורי הכניסה ואין כניסה הרגשיים שלנו, ולא סמכנו על גי. פי. אס חברתי שיעשה זאת עבורינו.

זוהי אינטרפטציה מודרנית על מוזיקת הילדות ההיא שבקעה מהטייפ הכפול (זה עם המקום לשתי קסטות), המוזיקה שאת שיריה פתחו וסגרו קשקושי הסרק של שדרן הרדיו שהקפיד לא לאפשר להינות מהקלטה בלתי חוקית (אפשר לומר שניצחנו, לא?), אותה המוזיקה שלעיתים הסליל שעליה שוכפלה התסבך עם הווקמן ועל כן נדרשה תנועת הברגה אינסופית ועבודת מוטוריקה עדינה כדי להחזיר אותו למקומו, אותו מוזיקה שהייתה מתערבבת עם תחושת הילדות המוכרת כלפי שכניי האמריקאיים- "שמישהו יגאל אותי כבר מחבורת הילדים המטומטמים האלה" (כי בחיינו הבוגרים אנו זוכים לחסדי אפשרות הבחירה).

אז בעודי מקללת את רופא השיניים שלי (המתעקש על שימור יחסים שבועי איתי) ונותנת מקום של כבוד לסמים (איפה נשכבים על קברים שמקדשים דברים כאלה?), הלכתי לאייפוד לחצתי על MUSIC, PLAYLIST, COMFORT ZONE . כי מוזיקת גילטי פלז'ר היא פחות איכותית רק לכאורה. בדומה לאוכל מנחם שאינו זקוק לתהילה קולינרית, גם היא יודעת שהחיים מזמנים לנו מספיק הזדמויות בהן אנו משוועים לבסיסי ולא למתחכם, ולכן מקבלת בסלחנות את גישת ההארד טו גט כפוית הטובה שלנו: דוט קול אס, ווי'ל קול יו. באט ווי אולווייס אולווייס דו.

אז מה הגילטי פלז'ר שלכם?

לחיי מלך הגילטי פלז'ר:

תגובות
  1. Nathalie Dobrzan הגיב:

    פוסט מתוק ומבריק. 🙂

    והו, רובי, אין מענג ומרגש-אשם ממך! חזור אלינו (ואל תביא את החב'רה מטייק דאט. הם יכולים לקבל אותך בסופי השבוע).

  2. גיא ברמן מכליס הגיב:

    מקסים כרגיל 🙂
    (אולי ב-20.06 בשמונה בערב תשמעי רובי במקום ללכת לבוב?)

  3. Aya הגיב:

    I protest! I was here first and have commented when this was posted on fista's own blog 😡
    I shall copy paste my comments now…
    קודם כל אני רוצה לומר לך אסתי שאת כותבת פשוט מעולה וממש ממש נעים לקרוא אותך. הייתי רוצה יותר.

    דבר שני, אני מתה על רובי ועל השיר הזה ושכחתי עד כמה הקליפ הזה והשיר מעלים לי חיוך על הפרצוף אז תודה על הכיף שעשית לי הבוקר.

    דבר אחרון, הגילטי פלז׳ר שלי יגרום לרובי להראות כמו בטהובן. אני אוהבת את גלי. גם הסדרה גם המוסיקה (לא הכל כמובן יש דברים שאפילו אני לא מסוגלת לסלוח) במיוחד אני אהבת את הדואטים של מאט מוריסון עם קריסטין צ׳נוות׳.

    שאני אתוודה גם שאני אוהבת את מייקל בובלה? אני לא יודעת עם העולם מוכן לזה עדיין.

    • אסתי הגיב:

      איה, הצחקת אותי. לגלי עדיין לא הגעתי אבל קיבלתי המלצות מכל עבר. עוד אגיע לזה.

      • גיא ברמן מכליס הגיב:

        אני רוצה להיות בטוח שהבנתי את מה שכתבת. כתבת שעל גלי קיבלת המלצות מכל עבר ועוד תגיעי לזה? שוב, המלצות מכל עבר ועוד תגיעי לזה? התכוונת אולי להלצות מכל עבר? ואם לא האם הם באו מאותם אנשים שהמליצו לך לעלות לרכבת כי המקלחות הם בחינם?

  4. קארין הגיב:

    פוסט מעולה , שמחה שעם הגיל את מבינה שאין דבר יותר מגניב מאשר להודות בחוסר המגניבות שלך! ואכן רובי מלך- עוד מימי טייק דאת כבר היה ברור שמדובר בכוכב

    • אסתי הגיב:

      מאז ומתמיד הייתי נאמנה לטעמי האישי גברת אחותי. את אמורה לדעת 🙂

  5. yaddo הגיב:

    לא רק שאני לא מרגיש אשמה כשאני מאזין לרובי וויליאמס, אלא אני סבור שיש לו כמה שירים ממש יפים. זה ששמת הוא אחד מהם, ו-No Regrets הוא כנראה האהוב עלי.

  6. הדס הגיב:

    הגילטי פלז'ר הנוכחי שלי זה "מרלין" שזה כמו סמולוויל, רק בבריטית. הקודם היה "על-טבעי" שהפכה למפגן מיזוגניות ככל שהעונות התקדמו עד שלא יכולתי ליהנות ממנה יותר:(

  7. Aya הגיב:

    אני רק רוצה לשתף שידידה שלי זכתה ב 4 כרטיסים להופעה של טייק דאט ובלי שום גילט ועם הרבה מאוד פלז׳ר התחננתי שתקבל אותי כחברתה הטובה! אין לי מושג אם אני אזכה לאחד מהכרטיסים האלה, אבל אני חושבת שאהיה מוכנה להעניק הטבות מיניות בשבילו.

  8. Aya הגיב:

    OK this just in, Got the ticket, no sexual favours required!!! I know the best people! I'm going to see take that with the Robbie! Good times!!!

  9. Esti Eliyahu הגיב:

    יו גו גירל!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s