האזרח קיין הפרטי שלי

"האזרח קיין" של אורסון וולס חוגג 70 שנה. ביום ראשון האחרון, ב-1 במאי לפני 70 שנה התקיימה הקרנת הבכורה של הסרט בניו יורק.

אתה שמח לראות אותי או שיש לך קריין בכיס?

אפשר לכתוב הרבה על הסרט שנבחר כל כך הרבה פעמים לחשוב ביותר שנוצר אי פעם, אבל עשו את זה בכל כך הרבה מקומות שאני אוותר. במקום זה אשתף אתכם בחוייה האישית שלי איתו.

לאורסון וולס נחשפתי בגיל צעיר יחסית. למרות שאני יכול לעשות את מה שוולס עצמו עשה בקשר לילדותו ולספר סיפור שיערב אמת עם בדיה, אודה שאני לא זוכר איך זה התחיל. מה שאני כן זוכר הוא שכשהגעתי לצפייה ב"האזרח קיין" לפני 19 שנה בקולנוע ראשון בראשון לציון, כבר הכרתי את האיש טוב יחסית.

עד אז כבר הספקתי לראות את "מגע של רשע" המופתי שהוא אולי הסרט האהוב עלי ביותר אי פעם, את "F for fake" שאין לי דרך לתאר כמה הוא מושלם, את "הליידי משנחאי" המצויין ואת "מר ארקדין" הנפלא. זה נכון שבדרך כלל אני חוטא בסופרלטיבים, אבל תאמינו לי שבקשר לכל הסרטים הנ"ל זה פשוט מוצדק.

חייב לשמור על דיפ פוקוס

בעולם נטול אינטרנט את הידע שלי על וולס שאבתי מהביוגרפיה של וולס שכתבה ברברה למינג והתבססה על שיחות עימו ומסרט שכלל ראיון ארוך בן שעתיים וצולם כמה חודשים לפני מותו של וולס ב-1985, בו הוא מדבר על יצירתו. כלומר כל הידע שלי על האדם שהודה בכל רגע אפשרי שהוא שרלטן ומאחז עיניים, בא מהאיש עצמו. ואולי זו הסיבה שנקשרתי אליו כל כך. הסיפור על הכישרון האדיר שנכשל פעם אחר פעם כי לא הסכים לקבל את המוסכמות בשילוב עם הקסם האישי האדיר שלו כבש את הנער בעל ההסתכלות הרומנטית על עולם הקולנוע – סיפורו הטראגי של אדם שאין עוררין על כשרונו העצום, אדם שהולך כנגד השיטה ולעולם לא מוותר גם אם זה אומר שלעולם לא יוכל ליצור סרטים מושלמים. תוסיפו לזה את התפיסה הויזואלית שלו שהתאימה כמו כפפה ליד לסלידה שלי מריאליזם ולחיבה העזה שלי לתאטרלי ולמלאכותי וקבלו את הבמאי שהשתלט על המקום ששפילברג השאיר כבמאי האהוב עלי ביותר.

לפני 19 שנה, במסגרת חגיגות ה-50 לסרט, הסתובב עותק פילם שלו בבתי הקולנוע. היה לי ברור שזה ארוע שאני לא יכול להרשות לעצמי לפספס. על המיתוס של "האזרח קיין" כבר קראתי בספר, ראיתי בתוכנית וקראתי בעיתונים פה ושם. למרות שלא הבנתי את הסיבה, עם השנים למדתי שסרט משנת 1941 בשחור לבן לא מהווה אטרקציה גדולה לרוב קהל הצופים (גם היום אני לא בדיוק מבין איך טיעון זה גורם לאנשים לפסול את גדולי הסרטים שנעשו), לשמחתי מי שהיתה אז חברתי המהממת הסכימה במהירות להצטרף אלי לסרט.

באותם חודשים שחלפו מאז שהתחלנו את מערכת היחסים שלנו גיליתי שמצאתי את יעודי בחיים והוא להראות לה את כל הסרטים שאני הכי אוהב. יש שיגידו שזה לא יעד נעלה במיוחד. תשובתי להם – אתם לא מבינים כלום. ההענות שלה לעניין וההנאה שלה מסרטים שבעיניי היו פאר היצירה הקולנועית היו חלק מהסיבות שהזוגיות הזו הפכה אותי למאושר באדם.

עם כל כך הרבה מראות בסרט הראשון שלו כבמאי, באמת מפליא שהמזל הרע רדף אותו

רק בחור אובססיבי כמוני יוכל להבין את החשש שליווה אותי כשנכנסנו לקולנוע כדי לצפות בסרט הטוב ביותר שנוצר אי פעם. כל כך הרבה זמן שאני מלהג באזניה על אורסון וולס וגאונותו והנה אנחנו עומדים מול מבחן האמת. זה סרט שעדיין לא ראיתי, ומה אם הסרט הזה לא יהיה הכי טוב שאי פעם נוצר. ומה אם הוא יהיה גרוע. ומה אם אחרי זה היא לא תרצה לראות יותר סרטים שלו? ומה אם אחרי זה היא לא תרצה לראות יותר סרטים ישנים בשחור לבן.

כמובן שמהצד השני של הארוע עמדה באותו זמן בחורה יפייפיה שאהבה קולנוע ולא באמת העסיקה את עצמה בשאלות על אכותו של הסרט. היא באה לראות סרט וזהו.

הסרט התחיל. "אין כניסה", מונטאז' של קסאנדו, האור בחלון שנשאר באותה נקודה, הפה, הפריט שנשבר, רוזבאד. אני יושב וחולק את הריכוז שלי בין צפייה במסך לצפייה בה. היא שקועה במסך. סרט שלם עובר. זה סרט מרשים. הכל בו נפלא. זה בפירוש לא הסרט הכי טוב שראיתי אי פעם. לעזאזל, זה אפילו לא הסרט הכי טוב שראיתי של אורסון וולס. הוא נגמר. האורות עולים. אנחנו יוצאים. אני במתח אדיר. היא כן אהבה את הסרט, היא לא אהבה את הסרט, היא כן אהבה את הסרט, היא לא אהבה את הסרט.

היא מסתכלת עלי ואומרת שזה סרט נפלא, אחד הטובים שראתה. שאורסון וולס הוא שחקן אדיר. אולי היא אמרה עוד משהו אבל כבר לא כל כך שמעתי. בשבילי זה היה עוד אחד מהסימנים הרבים שהראו לי שהיא האחת.

כדי להעריך את הסרט באמת הייתי זקוק לצפייה נוספת. צפייה נטולת מתח ונטולת ציפייות בלתי אפשריות שנובעות מתאור שהוא מכת מוות לכל סרט באשר הוא – "הסרט הכי טוב שנוצר אי פעם".

"האזרח קיין" הוא סרט נהדר, הוא מצולם מעולה, משוחק מעולה, מולחן מעולה, כתוב מעולה ומעל הכל הוא אורסון וולס. אם לא ראיתם אותו זה באמת חבל. לא כי הוא השפיע כל כך הרבה או כי הוא חשוב להתפתחות כזו או אחרת. חבל כי אתם מפסידים סרט ייחודי של יוצר ייחודי שעשה רק 12 סרטים בימי חייו. אז תנמיכו ציפיות מוגזמות ונסו לתפוס אותו בהקרנות השונות בסינמטקים ברחבי הארץ.