Academya Nuts

פורסם: אפריל 18, 2011 מאת Esti Eliyahu בנושא כל מיני, מוזיקה

"אז מה את שומעת"? הוא שאל אותי לאחר שהבחין שכל רצף ההערות, השאלות, ונקודות ההתייחסות שלו נתקלו במבט הקמוץ שלי, זה שאחותי תמיד אומרת לי להפסיק פן יונצח בקמטים. מה הולך פה, חשבתי לעצמי, לא יכול להיות שלי, המבינה הגדולה, בעלת הבלוג, בעלת הדעה, אין מושג על מה לעאזל הוא מדבר. פעם אחרי פעם. מוזיקאי אחרי מוזיקאי. הוא ממציא. ברור שהוא ממציא. תדבר על ג'סטין ביבר עם מספיק ביטחון, הוא ישמע כמו הדילן הבא. או שהוא ממציא, או ש… הוא קרא ושינן את כל לוחות הלהיטים השבועיים של שנות ה 50-60-70? הוא קרא ושינן את כל לוחות הלהיטים השבועיים של שנות 50-60-70 !!! אחרת אני אי אפשר להסביר את גשם העובדות הבלתי נדלה הזה. ובאתי בלי מטריה.

"מה אני שומעת"… ניסיתי להיזכר. כלום לא עלה לי. מה אני שומעת באמת? מכירים את השאלות האלה? מה את שומעת? איזה קולנוע את אוהבת? אם אתם רוצים להרוג שיחה בשאלה אחת, זו השאלה. אז פשוט עניתי את הדבר היחידי שיכולתי לענות. את הדבר היחידי שהיה יאה לענות. "כל מה שאתה לא". התשובה הזו, מתחכמת ככל שתישמע, מתארת באופן די נאמן את המציאות העגומה שלנו. ממש כאילו סלקטור אנטי קופידוני בא ועשה הסדר דו קיום לא שאפתני במיוחד. הנה הקו, כל היומרני, המתחכם, המורכב את תקחי, כי מגיע לך להיתקע עם החופרים, תתחדשי. ואתה, אתה תקבל את כל הבסיסי, השטוח. כי מי שמאחל את זה לעצמו סופו שיצטרך להוכיח את זה. אף אחד לא חוצה קווים, שלא תהיה כאן איזו הסכמה, שמעתם? וכך החלו להם יחסי העולם המקביל ושלעולם אינו נפגש (מלבד נקודת ממשק אחת שמכופפת את חוקי המתמטיקה, אבל אם יש מישהו שיכול על חוקי המתימטיקה זה רק סטיבי וונדר).

"אקדמי" הוא אומר, במן איטיות יודעת דבר כזו. "מה שאת שומעת מאוד אקדמי. מפספס את המהות". פולניה שכמוני, לא ידעתי שיש משהו רע באקדמיה. שטויות, אני אומרת, אין שום בעיה באומנות שיש בה אמירה בכמה רבדים. אף אחד עוד לא מת מלחשוב קצת. אבל גם הוא לא מוותר. "נראה לך שעניין אותם שתחשבי? בא להם לנגן אז הם ניגנו, התחשק להם להקליט אז הם הקליטו. הם עשו סרט על זומבים כי נראה להם נורא קול להתפלש בדם". לא יודעת בדיוק למה (ברור שיודעת, קונטרול פריק) , קשה לי לקבל את הפשטות הנוראית הזו. אני ממשיכה להתווכח, כי משהו באמירות האלה מתסיס אותי. אבל לאחר שספורט הווכחנות הזה חולף ואנו מתפנים לדברים מעניינים יותר, אני חושבת על זה קצת. הוא צודק. אבל גם אני. יש משהו מאוד בסיסי ונכון בראייה שלו. אבל גם בשלי. תמיד כשהרמתי מכחול, עשיתי זאת פשוט כי בא לי להתלכלך קצת. אלפי הפעמים שהרמתי גיטרה, עשיתי זאת פשוט כי דגדג לי באצבעות. מרגע הפעולה הרבה ממה שקורה פשוט קורה. השכלתנות נכנסת רק בדיעבד. מצד שני ברור לכל הרי, שכל פעולה שאנו עושים מתקיימת בחסות שריטה פסיכולגית בכירה שהתקדמה בסולם השריטות בזכות ולא בחסד. אומנות קרתה לה לאורך ההיסטוריה, מתוך הדרייב של שבטים, מינים, מיעוטים וסתם אנשים, בצורך בביטוי, אישי או קולקטיבי. אך האם זה באמת נכון לתת לנסיונות הסו קולד אקראיים האלה לכתוב להם את דפי ההיסטוריה בלי לפתוח להם איזה תיק לבדיקה פה ושם? האין אנחנו יהודים? האין אנחנו פולנים? האין פסח בפתח? איפה הסדר פה? בתור אחת המגיעה מאסוכלת "הסבר פרט ונמק" חביבת משרד החינוך, בה זורקים את פיסת האומנות המדדמת על שולחן הניתוחים וקורעים אותה לגזרים, הפילוסופיה הזו של להנות מהרגע קצת (הרבה!) זרה לי.

חשבתי על זה. וחשבתי עוד קצת. והלכתי להקשיב שוב לאלבום אוסף מקסים שהכין לי כהרמה של דגל לבן (או שמא נסיון השתלטות מתוחכם במיוחד…המממ..) מצחיק. המוזיקאים שבקעו מהרמקולים היו קמים מקברם כדי לשאול אותו כמה שאלות. כי מה לאלביס עם ה STOOGES, ומה לדילן עם סרג' גינסבורג? אני אומר לכם מה. כולם נופלים תחת ההגדרה של מוזיקה בסיסית כזו. נטולת כל התחכמות. נטולת כל "אקדמיות". התשובה לתהיה הזו כנראה אינה תשובה של נכון או לא, אלא של בעד או נגד. בסופו של דבר זה עניין של אישיות. האם חשוב לך להסביר לעצמך את מה אתה רואה או שומע או מדוע בחרת להתבטא בדרך כזו או אחרת? או לחילופין, האם החוייה לבדה מספקת ואינה מעוררת כל צורך בחפירה נוספת. אם לא השתמע מדבריי (או כל פוסטי בלוג זה), אני שייכת לפקולטה לארכיאולוגיה.

תגובות
  1. אלה הגיב:

    מעולה, אסתר. אחלה פוסט לפתוח איתו את החג 🙂
    חג שמח!

  2. Esti Eliyahu הגיב:

    ממש כיף לשמוע !! חג שמח מותק 🙂

  3. Aya הגיב:

    Hummm… This reminds me of something, but I think some of the blog members might kill me if I mentioned it here.

    However, I will say that I agree about the personality thing, that different people would choose to experience art differently, but i don't think those two attitudes has to be opposing, they can be a part of the a whole experience. Perhaps the sign of a great art work is that it works on both levels.

    Also, just because you, I or anyone like us belong to the ones that would love to analyse things to death, doesn't mean I won't go to watch the latest Ashton Kutcher and will have fun in it…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s