האזנה ל"מנגינה" של מוניקה סקס

זו הפעם השנייה בחודש האחרון שאני מתקשה לכתוב ביקורת על אלבום של אמן/להקה אהובים. בהתחלה היה זה האלבום של אמדורסקי שהקשה עליי עד כדי ויתור על הכתיבה. עכשיו מדובר באלבומם החדש של מוניקה סקס.

אלבומם האחרון "חיות מחמד" (אלבומם הטוב ביותר בעיני) יצא ב-2003, כך שעבר הרבה זמן מאז שמענו אותם כלהקה, אבל כבודדים הם היו בסביבה כל הזמן ושחררו, כל אחד בנפרד, אלבומי סולו (אלבומו האחרון של אבן צור יוצא ממש במקביל למוניקה סקס וכולל ביצועים לשירי סרז' גינזבורג).

אז איך האלבום החדש?

אפתח בדברים הטובים –

את מוניקה סקס אני אוהב כבר מתחילת דרכם. אני חושב שהם נגנים מצויינים ושיש להם יתרון מאוד גדול שמייחד אותם. קוראים לו יהלי סובול. יהלי סובול הוא כותב ומבצע שאני מאוד אוהב. אלבום הסולו הראשון שלו "סוס" הוא בעיניי אחד מאלבומי הבכורה הטובים ביותר שיצאו ואחד האלבומים האהובים עליי. כשהוא נמצא בכושר הכתיבה שלו נפלאה ותמיד יש לו שורות שמדברות אליי באופן אישי. וחוץ מזה יש בו משהו שמזכיר לי את לו ריד בגרסה עדינה ושפוייה יותר (החלק הראשון של "מנגינה", עם קרן היער העדינה, מסתדר לי עם ריד של 73')

אין לי מושג למה, אבל זו התמונה בה בחרו החברים לפרסומת אלבומם החדש

אז הבשורה הטובה ביותר (מבחינתי) היא שהשירים שסובול כתב (9 מתוך ה-12) הם מצויינים ומשכיחים את האכזבה שהותיר אלבומו האחרון "אלדוראדו", אותו הוציא עם רע מוכיח לפני כשנתיים. מילות השירים מדברות על שבר, עצב, נסיונות השלמה. הביצוע הקולי שלו רק מדגיש את זה. דרך השירה המיוחדת שלו טוענת את השירים בכוח, והדבר אותו אני אוהב במיוחד- הוא אינו מסוגל לשיר ולצעוק ביחד. זה לא עוצר מבעדו לעשות זאת והתוצאה היא נפלאה. אדם שצועק מהלב ולא נותן לחסרונות היכולת לעצור בעדו.

הלחנים של סובול מצויינים והלהקה מנגנת מעולה. להפקה המוסיקלית גוייס עופר מאירי (מי שעומד מאחורי פרוייקט "מטרופולין") ואכן מוניקה מצליחים להשמע אותו דבר אך קצת אחרת. המוסיקה הרבה יותר גרובית. "מנגינה" נגמר בקטע דיסקו, "הכל במקום" נשמע כמו רצון להיות LCD Soundsystem. המוסיקה מציגה ניגוד גמור למילים וזה רק מעצים את השיר. זה עובד מצויין.

אז מה הדברים הרעים?

כפי שציינתי יש עוד שני יוצרים במוניקה סקס. כנגנים ומעבדים הם חלק חשוב ובלתי נפרד מהלהקה אך ככותבים ומבצעים יש לי בעיה עם השירים שלהם. שלושת השירים שלא נכתבו על ידי סובול נשמעים כנטע זר ועוצרים את האווירה שנבנית באלבום. זה מתחיל אחרי התחלה מעולה של 4 שירים עם שירו של אבן צור "רמקולים", שיר חביב אך כל כך לא מתאים לאווירה שנבנתה עד כה. זה עוצר לחלוטין את הזרימה של האלבום. אחרי שהאלבום שוב תופס תאוצה מגיעים רצף של שני שירים, אחד של אבן צור ואחד של רוט ושוב אותה הבעייה. ושלא תבינו לא נכון, השיר של אבן צור ("אתה ללא" עם קרני פוסטל בשירה) הוא שיר טוב מאוד. הוא פשוט לא מתאים. חמור מזה הוא שיר היגאל בשן של פיטר רוט. באופן אישי אני לא מתחבר למוסיקה שלו, אך בלי קשר לכך, אם כעורך מוסיקלי הייתי משבץ את שירו "ילד מפתח" בתוכנית שסגנונה המוסיקלי היה כשאר האלבום, היו נוזפים בי.

אז מה השורה התחתונה?

כאלבום של 9 שירים הוא מצויין. ממש מצוין. כאלבום של 12 שירים הוא טוב.

בסופו של דבר, כך או כך, זה אלבום של מוניקה סקס. מי שאוהב אותם יהנה מאוד. מי שלא, אני מתקשה להאמין שזה יהיה האלבום שישנה את דעתו. אני אוהב אותם מאוד וממליץ בחום.