912 מילים ראשונות על האוסקר

פורסם: ינואר 26, 2011 מאת גיא ברמן מכליס בנושא קולנוע
תגים: , , , ,

היום אחר הצהריים פורסמו המועמדים לטקס האוסקר שייערך בשבוע הבא. מדהים לגלות עד כמה גדול הפער בין האחוז שארוע זה תפס מתוך יומי לבין האחוז שארוע זה תפס מיומם של רוב האנשים מסביבי.

אני מודע לעובדה שטקס האוסקר לא ממש מעניין אף אחד. רוב הצופים בו (וכמותם יורדת משנה לשנה) לא ממש מתעניינים בסרטים המועמדים וכל מה שהם רוצים זה לצפות במעט אבק כוכבים, וגם הם נמצאים בעיקר בארה"ב.

מי מסביבי שמודע לטקס המתקרב, מתחיל, כמו בכל שנה, לשאול שאלות. אז בסדר, אין לי בעייה לומר זאת- פרסי האוסקר לא מחולקים לסרטים או היוצרים הטובים ביותר, הרבה סרטים ויוצרים גדולים לא קיבלו את האוסקר, והרבה יוצרים גדולים שקיבלו אותו עשו זאת על הסרט הלא נכון, ועדיין, מבחינתי האוסקר לא איבד מאום מאותו קסם שאפף אותו כשהייתי ילד, הרבה לפני עידן האינטרנט והשידור הישיר בכבלים. כשהיינו מקבלים טקס ערוך הרבה זמן אחרי שהוא התקיים, ורוב הסרטים שהתחרו בו לא הציגו עדיין בארץ.

טקס האוסקר מצליח לנתק אותי מהמציאות ולגרום לי לשבת מול הצגת התכלית של הזיוף ההוליוודי. אני אוהב את הנמברים המוסיקליים (אלו שנכתבים במיוחד, לא את השירים מתוך הסרטים המועמדים), אני אוהב את ההומור המנומס, אני אוהב את המחוות למתים ואת פרסי הכבוד ואני אוהב מאוד את הנאומים. בכל שנה זה משעשע אותי מחדש, אבל הדברים האלה באמת מרגשים אותי ואני מוצא עצמי דומע לא אחת מול המסך. מבחינתי ממש כפי שאני מקבל את עולמו של סרט מד"ב על מנת להנות ממנו כך אני מקבל לחלוטין את עולמו של הטקס ונהנה לראות אותו פועל לפי החוקים הפנימיים שבו.

אני מניח שמקורו של כל העניין הזה בפנטזיות הילדות שלי. כשהקולנוע הפך לאהבה אובססיבית, 2 פנטזיות התגבשו והפכו לחלומות שליוו אותי במשך כל התבגרותי (אני אשקר אם אומר שהם לא קיימים גם כיום). הראשונה היא ששמי יופיע כבמאי על מסך רב-חן 1 בכיכר דיזנגוף בתל אביב (כילד שגר בראשון לציון וראה יומיות בבתי קולנוע עלובים למדי, שם, בבית הקולנוע ההוא, החלום היה אמיתי במיוחד). השני היה לזכות באוסקר, להיות חלק מהקסם שגובה כל כך הרבה אנרגיות מחיי, לזכות בהכרה מהאנשים שעוסקים באמנות הנשגבת ביותר. בתקופה שהקולנוע ההוליוודי נראה לי כמו פסגת החלומות האוסקר היה הדובדבן שבקצפת. הוא נראה לי כקסום ומכובד. שיא השאיפות של כל קולנוען. כשהתבגרתי והתחלתי להיות ביקורתי יותר, התפתחו ביני לבין הטקס יחסי אהבה/שנאה. שנאה על הבחירות השגויות, על ההתעלמויות ממה שאני אוהב. אהבה על כך שהוליווד והחלום האמריקאי שטען שגם ילד מראשון לציון יכול לזכות באוסקר יום אחד, יכולים בכלל להתקיים בעולם שלנו. לאורך כל השנים לא פספסתי אפילו טקס אחד. בשנה היחידה שלא הייתי בארץ בזמן הטקס, ישבתי וצפיתי בסלון של הוסטל באקוודור בטקס כשהוא מתורגם סימולטנית לספרדית. זו ללא ספק היתה חוויה מעניינת. (אגב, בינתיים עוד לא זכיתי באוסקר. יכול להיות שזה קשור לעובדה שעדיין לא יצרתי שום סרט. אבל אני מבטיח לכם שכשזה יקרה אתם תהיו הראשונים לדעת)

את הזוכים אני אף פעם לא זוכר. אם תשאלו אותי מי זכה לפני 4 שנים, אין לי מושג. זה גם לא ממש משנה. החשוב הוא שהטקס והשבועות שקודמים לו מאפשרים לי לנתב את העיסוק האובססיבי שלי בנושא הקולנוע לאירוע קונקרטי. לצערי במשך השנים חברים שחלקו איתי את ההנאה הזו "התבגרו" והמשיכו הלאה. לשמחתי יש לי עדיין חברים מעטים שאפשר לחלוק זאת איתם (ובראשם נטלי, שותפתי לבלוב).

מכיוון שלא ראיתי את כל הסרטים המועמדים אני לא באמת יכול להיות אובייקטיבי ביחס למועמדויות. כמוני, אתם יכולים לבקר בסינמסקופ – בלוג הקולנוע האולטימטיבי של יאיר רוה כדי להתעדכן מעתה ועד הטקס בכל פרט ופרט. אבל מכיוון שבבלוב שלי אני השליט ואני יכול לעשות מה שבא לי, זה הזמן לומר שאובייקטיביות אינה הצד החזק שלי בחודש הזה שיוביל אותנו לטקס.

לכן אני מרשה לעצמי להתחיל את החודש הזה בבוווווווווווזזזזזזזזזזזזזזזזזזז לאקדמיה. נכון. במשך רוב השנה נראתה שנת 2010 כשנה גרועה במיוחד, ואז בבת אחת הגיעה כמות לא מבוטלת של סרטים טובים. אבל יש לזכור כי כשלפני חצי שנה יצא "התחלה" של כריסטופר נולאן הוא הפך לאירוע שאף סרט אחר (למעט אולי "הרשת החברתית") לא התקרב אליו. מעבר לנתונים המפתיעים (והמעודדים מבחינת טעם הקהל) של הסרט בקופות, הוא גם העסיק את המרחב הוירטואלי באינסוף דיונים על משמעותו. לא להעמיד את כריסטופר נולאן על בימוי הסרט הזה זהו פשע. ונכון לא ראיתי את "נאום המלך", אבל אני מוכן לאכול את הכובע אם הוא מבויים טוב יותר. ולא סתם כובע, אלא כובע מדברי אוסטרלי בעל שוליים רחבים.

לא שחשבתי שיש לנולאן סיכוי לזכות. לא היה לו סיכוי גם אם היה מועמד. גם אני באופן אישי, למרות שאני חושב שהזכייה מגיעה לו השנה ולמרות העובדה שאני מאוד אוהב אותו, לא הייתי נותן לו את הפרס. מכיוון שבסופו של דבר השיקול באוסקר אינו הסרט או היוצר הטוב ביותר באותה שנה אלא שקלול של יחסי ציבור עם יוקרה (איזה סרט ענק של נולאן), טרנדים עונתיים וכלל עבודות האמן ומעל הכל – הגחמות הפרטיות של הבוחרים, אני הייתי נותן את האוסקר לדייויד פינצ'ר (ויש לקוות שגם האקדמיה תעשה זאת), במאי "הרשת החברתית" ואף חשוב מזה, במאי "7 חטאים", "מועדון קרב" ו"זודיאק". מבחינתי מגיע לו כי הוא במאי כל כך טוב, וגם אם "הרשת החברתית" טוב פחות מ"התחלה" כסרט, ואף ספציפית בקטגוריית הבימוי, הוא עדיין במאי שאהוב עליי יותר מנולאן ומגיע לו מבחינתי אוסקר. סרטיו הטובים העבירו אותי חוויה שמעט מאוד סרטים עשו והיכולת שלו לגרום לי לחוש פיזית בזמן הצפייה את התחושות שחשות הדמויות, מפתיעה אותי כל פעם מחדש. נולאן עוד יקבל את שלו. אני די בטוח. ומצד שני, אולי לא.

באופן כללי נראה שגם "התחלה" וגם "הרשת החברתית" שהיו שני סרטים שקיבלו הרבה אהבה כשיצאו, זוכים עכשיו ברחבי הרשת ליחס קריר. יותר ויותר בלוגרים כותבים נגד הסרטים האלה והסיבה לא ממש ברורה לי. מדובר (בעיני) בשני  סרטים מעולים.

ולסיום, כדי שלא תרגישו שכל המלל הזה התרכז רק בארוע חסר תרבות, הנה אוסקר פיטרסון הגדול

תגובות
  1. Nathalie Dobrzan הגיב:

    912 מילים וכל. מילה. בסלע. קיומנו.

  2. Aya הגיב:

    גיא, אני לגמרי איתך לגבי האוסקר. אני הייתי שוקלת להחליף סביבה וחברים לכאלה שכמוני הכינו נאום זכייה באוסקר. אני אגב בוחרת ומעריכה חברים על פי מי שאני מחליטה להזכיר בנאום האוסקר שלי! אנשים שהוצאתי מנאום האוסקר לא קיימים יותר בשבילי!

    המממ… אתה נוגע בסוגיית ההית׳ לדג׳ר פיליפ סימור הופמן. שניהם היו מועמדים אחד מול השני, הית׳ על ברוקבק, סרט יותר טוב, הופמן על קפוטה, סרט פחות טוב אבל משחק מצוין של הופמן וכמו שאכן נראה, הסיכוי היחידי של שחקן כמותו לקבל אוסקר. הבחירה בהופמן היתה יותר נכונה פוליטית. נדיר שהוא שחקן ראשי או שהוא ישחק בסוג סרטים שיגיעו לאוסקר. ברוקבק היה הראשון בשורה של תפקידים ראשיים ומיוחדים שהית׳ היה מועד להם. אבל אז הוא מת… שלא תבין אותי לא נכון, אני חושבת שהופעתו בבוחן היא מופתית אבל זה תפקיד משנה, וגם המילמולציה ושפת הגוף הסגורה והמכווצת שלו בברוקבק שבו אותי וגרמו לי לשכוח שזה הית׳ לדג׳ר והחזיר לי את האמון בשיטה המתודית שותיקיה, ניקולסון, דה נירו ופאצ׳ינו מזמן הפכו למגוכחת.

    לגבי קטוגריית הבימוי, שמתי לב שבהוליווד הדבר העיקרי שהם מייחסים לבימוי זה עבודה עם שחקנים ולכן הסרטים המועמדים הם סרטי שחקנים, וסרטים שבהם השחקנים התבלטו, קרי ברבור שחור ונאום המלך, הם סרטים של במאי, ובעוד סרטים כמו התחלה הם יותר סרטים של תסריט (שהוא אגב מועמד). אני לא יודעת לומר אם זו בחירה מוצדקת או לו וכמוך אני חושבת שהתחלה היא יצירת מופת שתיזכר הרבה אחרי שרוב הסרטים האחרים ישכחו וכריס נולאן במאי על, אבל אולי אוסקר על בימוי היו צריכים לתת לו על ממנטו או האביר האפל.

    אני רק רוצה לציין בלי קשר לכלום, ש E.T הפסיד אוסקר לטובת גנדי! גנדי?!?!? הסיבה שאני יודעת את זה זה בגלל שעשיתי מחקר על שפילברג לתסריט שאני עובדת עליו… הנהג של מיס דייזי, שמעולם לא ראיתי, זכה במליון אוסקרים ומועדון קרב של פינצ׳ר נעלם באוסקר אל מול גלאדיטור, שמסמל אצלי את תחילת נפילתו של רידלי סקוט. אבל למרות הכל בשנה שנתיים האחרונות האוסקר הצליח להפתיע אותי לטובה. יש להם קטעים. שנה שעברה, אני זוכרת במעורפל שהעדפתי את בחירות האוסקר על אלו של הבאפטה וזה נדיר.

    הפוסט הזה שימח אותי, באופן יותר אפקטיבי מערב נוראי של כישרונות צעירים שגררו אותי אליו אתמול בערב. אני בעד שהבלוב יפתח לייב צ׳אט לערב האוסקר!

    • גיא ברמן מכליס הגיב:

      מסכים כמעט עם כל מה שאמרת עם השגות קלות, סמנטיות וקטנוניות – לדעתי נולאן היה צריך לקבל על "יוקרה" המעולה ורידלי סקוט התחיל את הנפילה עם "אגדה", שהוא הסרט האחרון שלו שאני מאוד אוהב.
      שפילברג, אגב, הוא מלך העולם, גם אם לפעמים נגמר לי הכח אליו. חשוב שזה יאמר.
      ויש דיבורים על לייב צ'אט. שמך עלה בשיחה בתור מי שכנראה מספיק מופרעת (במובן הטוב של המילה) כדי להיות ערה בשעות האלה ולהצטרף אלינו 🙂

    • Nathalie Dobrzan הגיב:

      טוב, רק רציתי לתקן ולומר שאם יש שחקן שהאקדמיה יכלה ורצתה לתת לו פרס כל שנה זה פיליפ סימור הופמן. האיש עושה כמעט אך ורק סרטי אוסקרים (למעט תפקידי באד גיי בסרטי אקשן דלוחים) ונותן כמעט אך ורק הופעות ראויות לפרסים.
      מרגע שהם נתנו לו על "קפוטה" הם כבר ויתרו עליו ב"סינקדוכה, ניו יורק" וכל שאר התפקידים הראויים שגילם אחר כך.
      כן, הייתי בעד לדג'ר באותו ערב.
      אבל זה היה קרב צמוד שאי אפשר ממש להתלונן עליו.
      לא חסרות דוגמאות של שחקנים בינונים עד נחותים שזוכים על תפקידים מעפנים בהתמודדות מול שחקנים טובים מהם בהרבה. *שיעול*גווינתפאלטרו*כחכוך*ראסלקרואו*נחירה*

      אבל וואו, לא מסכימה ב-כ-ל-ל ש"התחלה" זה סרט של תסריט??! הבימוי שלו שאפתני, וירטואוזי ומדהים.
      אלא אם התכוונת "סרטים של דמויות" מול "סרטים של סיפור", אז כן.
      ממנטו, אגב, היה סרט של תסריט ופחות של בימוי, כי נולאן עוד לא היה משופשף אז כבמאי, וזה ניכר. אבל התסריט והמנגנון הסיפורי המובנה שלו היה מפעים.

      ולגבי הערתך האחרונה – היאח!!!
      איזה יופי, כי אנחנו אכן פותחים לייב צ'אט בערב האוסקר. 🙂

  3. פיראנה ק. הגיב:

    זה אך מתבקש שאתה ואני נחלוק את חלום הרב חן. לגבי חלום האוסקר וההנאה מהטקס, שני דברים שזנחתי אחרי שבילי קריסטל הפסיק להחנות את האירוע הקולנועי האהוב עליי בעולם. עד לפני שנתיים שלוש עוד הייתי מתעורר כדי לחזות בחוויה, אבל אני מודה שבשנים האחרונות אני מאלה שמתעוררים לשעה האחרונה של הטקס.

    לגבי "נאום המלך" מול "התחלה" אני בטוח שאתה צודק אבל בכל זאת הייתי רוצה לראות אותך אוכל את הכובע המדבר. הייתי רוצה גם לתעד את האירוע ולהנציח אותו בהיכל התהילה של יו טיוב.

    גיא, נטלי ואסתר-אחלה בלוג יש לכם.

    • גיא ברמן מכליס הגיב:

      נכון שאחרי בילי היו כמה טקסים חלשים, אבל בשנים האחרונות הם חזרו למוטב. יו ג'קמן היה מצויין (אם אתה חובב מיוזיקלס כמוני) ואני יודע שאני בדעת מיעוט אבל גם סטיב מרטין ואלק בולדווין היו חמודים בשנה שעברה.
      חוץ מזה השנה מנחים אן האתווי (שכבר תקופת מה לובשת בדמיוני בחליפת עור חתולית) שהיתה חיננית במיוחד בקטע הפתיחה של הטקס שג'קמן הנחה, וכפילו ההוליוודי של אסף אמדורסקי. אני בטוח שהקסם הרב שלהם יעבוד. מצד שני, אני ידוע כמי שמפתח ציפיות ללא שום סיבה הגיונית ואז מתאכזב קשות כך שיש לקחת זאת בחשבון.
      אם אכילת הכובע תתרחש, אפנה לצוות הצילום שלך מקום בשורה הראשונה. (אני מתנחם בכך שיש בכובע הרבה סיבים כך שיהיה לזה איזשהו ערך מוסף)
      ותודה עבור המחמאה.

      • Nathalie Dobrzan הגיב:

        :-O
        האם הרגע קראת לג'יימס פרנקו כפילו ההוליוודי של אסף אמדורסקי!?

        • גיא ברמן מכליס הגיב:

          את מדברת אלי? את מדברת אלי? אני לא רואה כאן אף אחד אחר.
          את מדברת אלי? למי לעזאזל את חושבת שאת מדברת?
          (איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד בתגובה לנאום של דה נירו)

  4. פיראנה ק. הגיב:

    אן האתווי לובשת בדמיוני חליפת עור חתולית מאז יומני הנסיכה

  5. Aya הגיב:

    ברור שהתחלה זה סרט של בימוי. מה שני אומרת בהוליווד קטגוריית הבימוי מתייחסת לעבודה עם שחקנים. רשימת המועמדים לבימוי היא הרבה פעמים די תואמת לרשימת השחקנות (אף אחד משחקני התחלה לא מועמד) אני לא אומרת שזה צודק או נכון אבל זה ככה. מבחינת הוליווד סרטי דמות שנותנים מקום לשחקן להתבלט, כמעט תמיד יהיה מועמד לאוסקר בימוי לפני כל וירטואוזיות או כל קישור אחר. כשאני אומרת שממנטו היה צריך לקבל על בימוי זה לא בגלל שהוא יותר או פחות ראוי מכל המוזכרים לעיל, אלא פשוט בגלל שמבחינת נקודת המבט ההוליוודית זה סרט שבו הם רואים את גיא פירס במשחק ״רציני״ עלאק.

    אני רוצה רק לציין שאני ממש לא סבלתי את סינקדוכה!!! אני חושבת שהוא מעלה לי את הסעיף כמעט כמו רקוויאם לחלום!!! הפרק של קומיוניטי מבטא יפה את תשוקת שנאתי לסרט ואני רוצה לצתת את שירלי מאותו פרק "come on Charlie Coufman, some of us have work in the morning!!!"

    ושפילברג הוא מלך היהודים והעולם, וגם להיצ׳קוק היו סרטים מעצבנים! אני מצטערת מראש על הנטייה שלי להשתמש בהיצ׳קוק כדוגמה לכל דבר. אחרי הכל בשבילי, וגם בשביל שפילברג, היצ׳ הוא קולנוע.

    • גיא ברמן מכליס הגיב:

      איזה מזל שהתעטשתי אחרת הייתי שם לב להשוואה שנעשתה כאן בין סינקדוכה לרקוויאם. לצערי הבלוב מורכב משלטון תלת ראשי ולכן אין לי את הסמכות להגיב בחומרה לדבר. גם לא ראוי שאדם יכפה את דעותיו (הצודקות) על אחרים (שטועים טעות חמורה).
      אני מניח שזה לא היה ברור מספיק אז אציין שסינקדוכה, מבחינתי, הוא דוגמא ומופת ללמה אני אוהב את קאופמן. אבל אני מניח שניתן להבין איך אפשר לשנוא את הסרט ולקטלג אותו כנפיחה יומרנית.
      ולמרות זאת האמירה של שירלי הצחיקה בטירוף. איזו סדרה מדהימה זו קומיוניטי.
      (היץ' זה לא הסרט עם וויל סמית'? לא הבחירה הראשונה שלי כהגדרה לקולנוע אבל אולי אני צריך לצפות בו שנית)

  6. Aya הגיב:

    אגב מיוזיקלים ויו ג׳קמן, ראיתי איזה קליפ שלו שר שדרות סנסט ( לא מיוזיקל דגול אבל ראיתי הפקה חמודה שלו). ג׳קמן לא עושה לי את זה בצורה שהוא עושה זאת לחברותיי אבל הוא שר חמוד לאללה. העדפתי את השירה של ג׳ון ברימון את אותו שיר פתיחה של סנסט.

    אני אף אלך צעד נוסף קדימה ואומר שסינקדוכה אפילו הרתיח אותי יותר מרקוויאם כי מקאופמן היו לי ציפיות שלא היו לי מארונופסקי. אבל נראה לי שבלי גונדרי קאופמן בעצמו הוא נפיחה!!! אם ברבור שחור מלא בקלישאות אבל לפחות יש לו תוכן והוא מעורר עניין, הרי שסינקדוכה הוא קלישאה אחת ארוכה ומעייפת ובלי לומר עליה שום דבר חדש מעניין או ראוי. קאופמן, קח את הסינקדוכה והפלצנות שלך תעמוד בפינה עם הפנים לקיר ותחשוב טוב טוב על מה שעוללת פה ועל זה שאני נאלצתי לחוות את זה!!!
    (נושמת עמוק וסופרת עד 10)

  7. SuperBlob הגיב:

    הבלוב מבקש להתנצל על אווירת סוף הקורס שרווחה כאן. צעדים חמורים ינקטו כנגד שלושת הפיקציות המנהלות אותו.

  8. Aya הגיב:

    דרך אגב, נולאן מועמד לבאפטה על בימוי.

    • גיא ברמן מכליס הגיב:

      מצד שני הם נתנו לנו להקים מדינה אז לא הייתי סומך יותר מדי על מידת ההבנה שלהם 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s