Esti Eliyahu
גדעון דרור
גיא ברמן מכליס
Nathalie Dobrzan
sabrescribe
SuperBlob
דיסקליימר לפני שנתחיל:
זו הייתה שנה מצוינת לטלוויזיה, והיא בהחלט הייתה הרבה יותר פורה, מלהיבה ואיכותית ממה שהלך בקולנוע ובמוזיקה.
הסיכום הזה היה קשה.
היו המון סדרות, היו גם המון סדרות טובות, ופשוט לא ראיתי את כולן. יש סדרות שלא דגמתי שאני מתכוונת להשלים (למשל "טריירס", על אף הביטול ו-"טרמה", כי אני מתה על דיוויד סימון) ואם הם יתעלו על המקומות שצוינו כאן, אני מבטיחה לפרסם בדיעבד התנצלות פומבית. ויש סדרות שאני כנראה לא אטרח לצפות בהן כי הן מעולם לא תפסו את עיניי, מוחי ולבי (למשל "דם אמיתי" שמצאתי את עונתה הראשונה איומה, או סדרות כמו "האנטומיה של גריי" שפשוט לא מעניינות אותי).
המדרוג כאן קרה לאחר לבטים רבים ונכסו אליו מני שיקלולים ציניים כמו "כמות פרקים בעונה" ו-"אזוטריות ההנאה". בכל מקרה העיקרון המנחה כאן, אולי יותר מערך אומנותי, הוא הנאת הצפייה. בשורש ע.נ.ג תיתקלו כאן הרבה ברשימה הזו.
7. אמפריית הטיילת
פותח את הרשימה שלי Boardwalk Empire, הפרויקט הגרנדיוזי והיומרני של מרטין סקורסזה שאומנם לא היה האירוע הטלוויזיוני שהוא ביקש להיות, אבל בהחלט סיפק דרמה מצוינת שנראית נפלא עם משחק טוב וכמה דמויות מאוד מסקרנות. היי, כל סדרה שגורמת לך להזדהות עם מייקל פיט יכולה לרשום לעצמה חתיכת הישג מרשים!
אני מוצאת את הפתיח של boardwalk מתמיה למדי. מצד אחד הוא מאוד מרשים ויזואלית ומעביר היטב את התקופה, הסיפור והמקום, מצד שני הנעימה היא במפגיע בת זמננו.
הפתיח אמור לסמן לצופה "הנושא תקופתי, הטיפול עכשווי". אלא שזה רחוק מלהיות מדויק. יש בסדרה משהו שמזכיר את הסרטים התקופתיים שנעשו בסוף שנות ה-60' וה-70' ובהחלט נראה שסקורסזה מתכתב עם חבריו לגל האמריקני החדש, שכן הסדרה מרפררת גם בלוק, וגם ב- story telling, ליצירות כמו "הסנדק 2" ו"בוני וקלייד" (אגב, לשניהם, מאז ועד היום, יש עדיין הרבה יותר אדג').
זו חלילה אינה תלונה, הסדרה נראית, מצולמת, מבוימת, מלוהקת וערוכה נפלא, אלא שלומר על הטיילת שהיא טלוויזיה עדכנית ו-cutting edge זה אעפס לא נכון.
התסריט הוא הנקודה החלשה כאן. הסיפור ידוע, המהלכים ברובם שקופים והפתרונות לעתים לא מאוד אלגנטיים, וזה בהחלט מוריד לה נקודות. אבל דמותה של מרגרט שרודר, בגילומה העדין והצובט בלב של קלי מק'דונלד, כנראה האישה היפה ביותר בטלוויזיה, היא זו שמספקת לסדרה את לבה הפועם וגורמת למערכת היחסים בינה לבין נאקי תומפסון (סטיב בושמי) להיות כל כך משובבת ומורכבת.
6. ג'סטיפייד
הגילט-לס פלז'ר של השנה. בפוסט הקודם שלי הסברתי מדוע בדיוק כדאי לצפות בה ואני עומדת מאחורי הצהרותיי, והנה עוד אחת: זו הסדרה הסקסית של השנה.
לצערי לא מצאתי ביוטיוב את הסצינות שרציתי להעלות כאן, אז קבלו את הקשקוש הזה במקום (נ.ב. לא זו הסקסיות שהתייחסתי אליה במשפט לעיל).
5. Louie
מזה עשרים שנה שלואי סי קיי הוא אחד הסטנד-אפיסטים החריפים, המבריקים והמוערכים בארצות הברית. בסטנד אפ המביך שלו הוא מבסס את עצמו כ-Asshole שפשוט אי אפשר שלא לחבב. יש משהו בכנות הברוטלית שלו, בלוזריות ובזלזול העצמי שאוטומטית מייצר אצלך אהדה והערכה, גם כאשר הוא קורא לבתו בת השנתיים Cunt.
לפני מספר שנים הוא ניסה לעשות סיטקום ו-"LUCKY LOUIE" הייתה מאכזבת, בלשון המעטה. המבנה המאולץ פשוט לא עבד עם האישיות וההומור של סיקיי והסיטקום בוטל לאחר עונה.
השנה הוא חזר עם היצירה הזו, שקשה להגדירה. ברשת FX הציעו לו את עסקת חייו, "אנחנו לא ניתן לך כמעט כסף, אבל גם לא נתערב באף אחת מההחלטות" והתוצאה היא לא קומדיית מצבים אלא קומדיה אקזיסטנציאליסטית, שהיא לפרקים מצחיקה מאוד, לרוב מביכה, לעתים תמוהה ממש, ותמיד חושפנית.
אני מאוד אהבתי את זה. "לואי" היא יצירה מוזרה, יוצאת דופן וחכמה והיא הצצה מבהילה למוחו הקודח של קומיקאי מדהים, החוגג את העליבות האנושית.
4. The Trip
הסדרה הזו ודאי הייתה ממוקמת בדירוג גבוה יותר אלמלא היו כל כך הרבה אנשים בארץ שהם אנגלו-פובים והמחשבה על קומדיה בריטית מרתיעה אותם. תכלס, מסכנים.
ב-2005 יצא "טריסטרם שנדי" (a cock and bull story), שיתוף הפעולה הראשון של הבמאי מייקל וינטרבוטום עם הקומיקאים האנגלים רוב בריידון וסטיב קוגן (עם קוגן זה היה שיתוף הפעולה השני, אחרי "אנשי המסיבות" הנהדר). בסרט ההוא הם גילמו את עצמם משחקים בסרט שהוא עיבוד לספרו הבלתי-אפשרי-לעיבוד של לורנס סטרן, והתוצאה הייתה אחת הקומדיות הייחודיות, האלגנטיות והשנונות שיצאו מאנגליה מזה שנים.
הכימיה שביססו בסרט ההוא, סוג של ידידות-יריבות של שני שחקנים מוכשרים להחריד שהם גם שניים מהאנשים הטרחנים, האינפנטיליים וחסרי הביטחון ביותר בממלכה, היא הבסיס לסדרה הנפלאה הזאת (גם היא בבימויו של וינטרבוטום).
גיא עומד להקדיש לסדרה פוסט ולכן לא אכנס לפרטי פרטים, רק אציין שלסדרה כמעט אין עלילה. יש סיפור מסגרת – קוגן הוזמן לערוך ביקורת על כמה מהמסעדות הטובות ביותר באנגליה והוא מזמין את בריידון להצטרף אליו. השניים נוסעים למסעדה בנופים מדהימים, אוכלים אוכל טוב, מדברים והולכים לישון. אלא שסדרת הדיאלוגים האינסופית בין השניים, המורכבת בעיקר מאילתורים וחיקויים היסטריים של שחקנים ואנשי ציבור, מייצרת קומדיה מבריקה שגרמה לי ליילל מצחוק (הסצינה בה קוגן עושה את סטפן הוקינג כמעט הרגה אותי) ומציירת דיוקן לא מחמיא אך שובר לב של שני אנשים מאוד מצחיקים ומאוד עצובים. תענוג.
3. שרלוק
הפנינה של ה-BBC אולי הייתה ניצבת בגאון במקום השני אלמלא העובדה המצערת, שלא לומר מעוררת התקפי זעם, שהיא מונה רק 3 פרקים.
בתקופה שהיא גם ככה רוויה בשרלוק הולמס, אם בסרטו המהנה באופן גבולי של גיא ריצ'י, ואם בגלגול המודרני בדמות ד"ר האוס וד"ר וילסון, עדיין מצליחה הסדרה האנגלית להיות הפתעה אדירה. עיבוד מענג שהוא גם נאמן למקור מספיק שחננות-הולמס קפדניות למדי (*כחכוח* גיא *שיעול*) יוכלו ליהנות מהרפרנסים והמחוות הפנימיות, וגם אדפטציה משכנעת ללונדון בת ימינו, כך ששאר האדם יוכלו להצטרף לכיף.
נכון, הפרק השני לא עמד בסטנדרטים של הראשון, ומוריארטי אכזב והקליף-הנגר בסיום היה מרגיז ומיותר, אבל לא די בזה בשביל לחבל בהנאה הכללית.
בנדיקט קמברבטץ (שחקן מדהים עם פרצוף בלתי אפשרי כמעט כמו השם) נפלא בתור הולמס, המתואר כאן כגאון איפשהו על ספקטרום האוטיזם (מה שלא מונע ממנו להיות סקסי), ומרטין פרימן המהמם סופסוף מוצא שוב תפקיד המתאים לטיימינג הקומי שלו וליכולתו המכמירה למצוא את הקסם שב"אדם הפשוט". הכימיה ביניהם מעולה והאנדרטונים הגאים כבר לגמרי עלו לפני השטח לקול מצהלות כל מי שהוא לא ווטסון.
ההצלחה המסחררת לה זכתה ה(חצי)עונה הראשונה באנגליה ובארה"ב (הסדרה הנצפית ביותר של הבי-בי-סי בשנים האחרונות) הבטיחה עונה שנייה מלאה (מאידך אין מה ממש להתרגש, זה אנגלים, מה שאומר שמדובר בכ-6 פרקים).
עכשיו רק צריך לחכות.
2. קומוניטי
הסדרה שהחלה כ"ממש בסדר", ו-"באמת מאוד מתוקה" הפכה, תוך כדי תנועה, לעונג צפוף. איפשהו לקראת מחצית העונה זנחו היוצרים את המבנה הקבוע ונתנו דרור לטמטום, והפכו את קומוניטי ללא פחות מנפלאה. מטופשות, להבדיל מ-טיפשות, היא אחד הדברים המהותיים בקומדיה, והיא לרוב דורשת רמה מאוד גבוהה של דיוק ואינטליגנציה. וזה בדיוק מה שיש כאן.
אז מה עוד יש לנו? דמויות שאתה אוהב אהבת אמת כל אחת ואחת מהן, קצב מצוין, מחוות קולנועיות וטלוויזיוניות על ימין ועל שמאל, ובעיקר לב. הרבה הרבה לב.
אני לא נמנית על אלו שחושבים שקומוניטי המציאה את הגלגל מחדש או עשתה משהו באמת חתרני או מהפכני. אם מדברים על אנרכיה קומית, אז הבריטים היו שם קודם. בערך 30 שנה קודם.
לעזאזל, "משפחה בהפרעה" הייתה שם קודם, וגם עשתה את זה פרוע יותר.
כוחה של קומוניטי הוא בדמויותיה ובאהבה של היוצרים והצופים אליהן. אה, ויש פה 25 פרקים!!! בעידן בו סדרות מהנות הולכות ומצטמצמות, קומוניטי עוד נתנה פרקי בונוס, וזה פקטור רציני: פי שניים פרקים = פי שניים כיף.
חומצזה, שלא הייתה אף קומדיה אחרת השנה שסיפקה fun צרוף יותר מפרק הכריסטמס/ חנוכה " Comparative Religion" או ספיישל המחווה לכל סרטי האקשן/ היום שאחרי אפוקליפסה/ זומבים בהיסטוריה אי פעם – " Modern Warfare"
ומי נמצאת במקום הראשון? ניחושים (רק ממי שלא פגש אותי, אי פעם קרא סטטוס שלי בפייסבוק או עקב אחריי דקה בטוויטר) יתקבלו בברכה.
או שפשוט תעברו לתשובה שנמצאת ממש כאן.
סופרבלוב 
ראיתי רק 3 פרקים מקומיוניטי ואיך לומר, לא התרשמתי עמוקות מהסדרה. לגבי שרלוק המדהים, ג'אסטיפייד המהנה בטירוף, לואי המוזר בצורה טובה וThe Trip המצחיק ושובר הלב אני מסכים לגמרי. מחר, אחרי שתפרסמי את הפוסט על העונה השנייה של רמזור שכל כך אהבת, נוכל להתחיל לריב.
מר גיא הנכבד (גברתי),
קומוניטי, כאמור, משתפרת עם התקדמות הפרקים.
תחזור אליי אחרי שתגיע למחצית העונה.
You had me at גברתי
זה ברור!
האח הגדול!
לתת לאח הגדול את המקום הראשון יהיה להוריד אותו בדרגה.
זה כמו לתת לאלוהים את המקום הראשון בבחירת 10 האנשים השווים בתנ"ך.
נטלי, אל תתיייחסי למייקלס הזה קומיוניטי סדרה גדולה
בסדר. הבנתי. אני אשלים את הצפייה בקומיוניטי ואני מבטיח שאם היא טובה כל כך אקח את מילותי בחזרה.
אני רק אומר שהיא צריכה להיות ממש ממש טובה כדי לעקוף את שרלוק, Justified, The trip ולואי.
העונה השנייה של קומיוניטי עוד יותר טובה.
עאבד הופך להיות הקול של התסריטאים ומקבלים משפטים כמו" It's a bottle episode!great!"
שלא היה לי מושג במה מדובר ורק עד שהסתיים הפרק הבנתי וכמובן שעאבד פרשן משהו בסגנון של" יופי! יש את הנאום סיכום ואנחנו כבר מסיימים". אבל היו כמה פרקים אובר מוזרים ואובר מתאמצים.
לקומיוניטי טרם הצלחתי להקדיש את מלוא תשומת הלב, אבל אני מודה שכשאני רואה, היא מהנה למדי – אני עוד לא שם איתך אבל מוכנה לקבל.
לואי לואי לואי לוווואיייי – אח, הנאה צרופה. גם הסטנדאפים שלו וגם הסדרה הביזארית הזאת.
ראיתי רק שני פרקים של ג'סטיפייד עד כה ואני זקוקה לעוד שיכנוע. קצת מכורה עכשיו לדקסטר. לא, לא סדרה גדולה, מלאת חורי תסריט ושאר בעיות, אבל ממכרת… מה לעשות. ככה זה כשלוקחים ממך כל מיני סדרות אחרות….
והמקום הראשון שלך? ממש, אבל ממש אין לי מושג…………………..
דקסטר ממכרת לגמרי, לפחות בהתחלה. העונה הראשונה מצוינת (גם אם העלילה צפויה), השנייה מאבדת אדג' (אבל העלילה פחות צפויה) ובשלישית נשברתי. חוזרת ואומרת, הדבר הכי מדהים ומבריק בדקסטר היא הפתיח שלה. היה ונותר אחד הפתיחים הטובים ביותר אי פעם.
ג'סטיפייד הולכת ומשתפרת עם הפרקים, הבכורה פרק טוב ואז מגיעים פרקים נורא נאיבים כאלה וזה טיפה מוזר, אחר כך האבא נכנס לתמונה ובויד חוזר והכול טוב.
מסכימה. וכן הפתיח גאונות צרופה. אבל על אף הבעיות, ג'ון לית'גו בעונה רביעית מ-ל-ח-י-ץ-!
מה זה הקומוניטי הזה ואיך זה שאף פעם לא סיפרת לי עליה? זה לא בשבילי? 🙂
וואי, זה הכי בשבילך. חוץ מהעובדה שזה סיטקום ואת יותר בעינייני דרמה.
אבל זה הכי הסיטקום בשבילך. :-*
אם כך, ועל אף שזה סיטקום, אנסה 🙂 אנחנו עוד מעט מתייבשים פשוט, התחלנו עונה רביעית של מד-מן.
את תאהבי את זה כי יש להם חבורה עליזה ומשפחתית ומאיר יאהב את זה כי הם נורא משתוללים ומטופשים.
OK, first a few technicalities:
The most watched BBC show EVER in UK and US is still Doctor Who, since 2005. It's also the most popular sci fi show, and the longest running, It beat Star Trek in popularity a while ago.
I agree with some of yo choices, though to be fair I haven't watched Boardwalk Empire, Louie and Haven't given Justified my full attention yet. However I disagree with the order of them As much as I love community it is not in the same league as The Trip.
Also as you already know I disagree with your first place and consider it a crime that Mad Men didn't make it to any spot on your list. But we already had that argument.
oh, I read that somewhere. Perhaps they called it the BBC's "most watched NEW series in years" or something, failing to call new Dr Who a new show…?
Regarding Community, in all honesty it's definitely not my second best show of the year in terms of quality. It's one of the funnest, and it got pushed up my list for cynical arguments like "general appeal" and "number of episodes". The list kept changing every 5 minutes, with only the number one staying put.
The Trip is better, no argument there, but it caters for a tiny audience and tragically lasts only 6 episodes. Tsk tsk.
THOSE BRITS ARE A BUNCH OF LAZYBUMS.
RIDICULOUS! APPLY YOURSELVES!
Also,though it's Abed that says it's going to be a bottle episode, it's Jeff that made it funny, I shall not say to avoid episode.
By the way, why not Israeli telly?
טוב, זה פשוט. כי הדבר כנראה הכי טוב שנעשה השנה בטלוויזיה הישראלית הייתה "מחוברים" והיא, למרות שהיו לה כמה וכמה פרקי שיא מפעימים, בסך הכול לא עמדה בסטנדרטים של הסדרות מחו"ל המצוינות לעיל (או אפילו מול "מחוברות").
sad but true.
טוב אז הנה זה בא – קומיוניטי סדרה מעולה. מודה.
למי שמתקשה איתה – תתחילו בפרק 13. לא יודע מה בדיוק קורה שם אבל החזרה מפגרת חג המולד עשתה להם טוב.
וחוץ מזה כל סדרה ששונאת את glee מקבלת ממני אהבה –
woohoo! 🙂
DON'T EVER DOUBT ME AGAIN, BIATCH!
היי נטלי. סדרות טובות שאת מדברת עליהן! Boardwalk Empire סדרה ממש מעניינת מסכימה איתך! לכל המעוניינים בסדרות פנטאזי, אז ממליצה בלב חם על סדרה FlashForward! רעיון המרכזי של העלילה שאנשים ראו עתיד של כל אחד בפלאש עקב איבוד הכרה. ואז.. מתחילים החקירות..וזה מה שמעניין בסדרה! חוקרים מי יצר את הפיצוץ שבגללו אנשים ראו צפו בעתיד..