30 שנה לרצח לנון חלק ב' – ביקורת אלבומים 1970-1973

פורסם: דצמבר 8, 2010 מאת גיא ברמן מכליס בנושא מוזיקה
תגים: , ,

חלק שני בטרילוגיה על ולכבוד ג'ון לנון, בציון 30 שנים להירצחו.

לפני חודשיים חגגו ברחבי העולם את יום הולדתו ה-70 של ג'ון לנון. לרגל הארוע יצאו רוב אלבומיו המקוריים בהוצאה מחודשת, שעברה (ברובה) תחת ידיהם הנאמנות של אותו הצוות שהיה אחראי על ההוצאות המחודשות של הביטלס (שיצאו בשנה שעברה). התוצאה, גם אם היא פחות מרעישה מההוצאות המחודשות של הביטלס, מציגה את רפרטואר האלבומים שלו בצורה הטובה ביותר שניתן היה למצוא עד כה והיא, בעיקר, מאוד נאמנה למיקסים המקוריים.

ההוצאות המחודשות, חגיגות יום ההולדת ומסיבות הרצח הן הזדמנות מצויינת לעשות סקירה קצרה של אלבומיו.
אתייחס כאן רק לאלבומים שיצאו בהוצאה המחודשת. לא נכללים בהוצאות החדשות האלבומים ה"אמנותיים/אוונגרדיים" שלנון ויוקו הוציאו בתקופת החיפושיות. לא נכלל (בצורה די מוזרה יש לציין) אלבומו הראשון שתיעד את ההופעה שלו עם חברים (בינהם קלפטון) בטורונטו ב1969, תקופה בה עדיין היה חבר בביטלס והאלבומים שיצאו אחרי מותו (למעט Milk and Honey).

1) Plastic Ono Band – 1970

אין כמעט אדם שלא מסכים על כך שזהו אלבומו הטוב ביותר של לנון לאחר פירוק החיפושיות,
אז מי אני שאגיד אחרת?

האלבום הזה הוא למעשה המשכו של טיפול שעברו בני הזוג לנון שעימת אותם עם החרדות של ילדותם. האלבום המאוד אישי הזה מתחיל בזעקתו של לנון לאמו שעזבה אותו ונגמר בשיר קצרצר ששמו My Mommy's Dead (היא נטשה אותו בילדותו וחזרה לחייו כשהיה נער. חזרה זו היתה קצרה מאוד והיא נהרגה בתאונת דרכים זמן קצר אחרי חידוש היחסים). באמצע הוא מדבר על תחושת הבדידות והדחייה שהוא ויוקו חווים כזוג, על התבניות שכובלות את מעמד הפועלים, משלב שירי אהבה יפייפים ליוקו וחיזוקים לעצמו ועל הדרך מספק לאביב גפן הצעיר קריירה.

העיבודים הפשוטים תורמים מאוד לתחושה הביוגרפית של האלבום. כך גם הרכב הנגנים – מלבד לנון משתתפים רינגו סטאר על תופים וקלאוס וורמן (חבר מתקופת ברלין של הביטלס שגם עיצב את עטיפות ריבולבר והאנטולוגיות של הביטלס וגם ניגן באלבומם שונים של לנון, סטאר והריסון בשנים הבאות). בשיר God מצטרף בילי פרסטון, שניגן עם הביטלס ב-let it  be  ומנגן בפסנתר. את האלבום הפיק פיל ספקטור המפורסם.

גדולתו של האלבום, מלבד העובדה שהוא מכיל שירים מצוינים, היא שהמאזין, דרך השירים, מצליח לבנות דמות בשם ג'ון לנון. זוהי דמות מלאה, עגולה, שפעולותיה מעוגנות בהסברים פסיכולוגיים. זה ג'ון שמרגיש צורך לצעוק: החלום נגמר!אין ביטלס, אין שנות השישים. התקווה ההמונית לשלום ואהבה נגמרה. המשפחה המורחבת הכוללת הורים, משפחה וחברים קרובים אינה קיימת עוד. בחוץ יש ניכור ופחד. האהבה והתקווה קיימות אבל הן עברו לתוך המערכת הזוגית ומשם יצא השינוי. ממיטת האהבה של ג'ון ויוקו.

הלהיטים: אין.

השיר הטוב באלבום: God. בשיר זה מסכם לנון היכן הוא נמצא ולאן הוא הולך.

אחח, כבר לא עושים שירים כאלה.

ציון: *****


2) Imagine – 1971

האלבום הזה כבר נשמע אחרת. לנון הוא אמן אישי וכל אלבומיו כאלה אבל התחושה היא שלאחר Plastic Ono Band הוא איבד מעט את דרכו. זה מצחיק אולי לציין זאת בהקשר של Imagine שהוא אולי האלבום הכי אהוב של לנון, אבל כבר כאן ניתן להרגיש שמשהו לא לגמרי עובד.

שלא תטעו, מדובר באלבום נפלא שכולל כמה מהשירים היפים ביותר של לנון. לנון עדיין מתגלה כרוקר מצויין בשירים כמו Gimme some truth ו- It's so hard (אחיו הבכור של "כדי לחיות" של שלום חנוך), אבל הטון הכללי נוטה יותר לרכות מסויימת. לנון, שרצה לצעוק, מגלה באלבום הזה שהקהל הרחב אוהב אותו יותר במחוזות הרכים יותר. לראייה- שני להיטיו הגדולים מהאלבום (ובכלל) Imagine ו- Jealous Guy.
ניתן לומר הרבה דברים על שני שירים אלה, אבל רוק קשוח וציניות בועטת לא נמצאים שם.

הלהיטים: Imagine, Jealous Guy

השיר הטוב באלבום: How?

ציון: ****


3)  Some Time in New York City – 1972

אלבום שהוגדר על ידי רבים כ"האלבום הגרוע ביותר שהוציא אמן מהשורה הראשונה".
אני מוכרח לציין שבעוד שאני מבין את ההגדרה, דעותיי לגבי האלבום חצויות.

זהו אלבום כפול. הדיסק הראשון מכיל שירים חדשים שנכתבו על ידי ג'ון ויוקו, וזה המקום לציין שזהו אלבום משותף לשניהם – בקרדיט ובביצוע.

זהו ללא ספק אסופת השירים החלשה ביותר של לנון. בתקופה זו לנון היה פעיל מאוד פוליטית וחלק מהשירים מדברים בצורה ישירה על מאורעות ואנשים שסבלו מחוסר ההגינות של מערכת המשפט של ארה"ב. זוהי גם התקופה המפורסמת שבה הרשויות החלו לראות בג'ון כאישיות מסוכנת וניסו למנוע ממנו קבלת גרין קארד. (סרט תעודי מומלץ מאוד בנושא – The US vs. John Lennon). שיריו באלבום זה מתעסקים יותר בהטפה ובהצגת תמונת מצב עגומה, ומעטים מהם באמת מספקים איזשהו ערך מוסף – טקסטואלי או מוסיקלי.

הדיסק השני מכיל קטעים משתי הופעות. הראשונה מ-69' ומנגנים בה בין היתר ג'ורג' הריסון, קית' מון (המתופף של the who), אריק קלפטון ועוד. היא כוללת ביצוע ל-Cold turkey המופתי ולקטע היבבות של יוקו Don't worry Kyoko. החלק השני מכיל קטעים מג'ם משותף עם פרנק זאפה ולהקתו.

רב קטעי ההופעות הללו ניתנים לתיאור בצורה הטובה ביותר כתמוהים.
אם החלק הראשון היה חלש אך לפחות כלל שירים, החלק הזה נחשב לחסר הגיון. הוא השאיר את המבקרים פעורי פה, ובאמת, כשיצא האלבום בשנת 2005 על דיסק, הורידו ממנו קטעים אחדים מהג'אם.

ועם זאת, מצאתי את ההאזנה המחודשת לאלבום כחוויה מעניינת מאוד. משהו בו תפס אותי ופתאום חוויתי אותו אחרת. מדיסק שלא שמעתי יותר מפעמיים בנעוריי הוא הפך לדיסק השני הכי נשמע אצלי מבין ההוצאות החדשות (בעיקר הדיסק השני). יש שם משהו כל כך לא מתפשר, כל כך לא מתנחמד. ויש שם גם חווייה מוסיקלית.
יש שם בדיוק את מה שאנשים רוצים שג'ון לנון יסמל אבל לא באמת רוצים לשמוע,
כי כולם מדברים על לנון שובר המוסכמות אבל מעדיפים לשמוע את Woman או Jealous Guy.

הלהיטים: Women is the nigger of the world

השיר הטוב באלבום: Cold Turkey בהופעה.

ציון: ***, אבל עד לאחרונה היה *


4) Mind Games – 1973

אין לי הרבה מה לומר על האלבום הזה. אלבום זה הוא הראשון בסדרת אלבומים שיצאו בתקופת סוף השבוע האבוד של לנון, תקופה בת שנה וחצי בה הוא ויוקו נפרדו.
מה שעצוב באלבום הזה הוא שיש כאן שירים מאוד יפים אבל הביצועים שלהם מחורבנים (אם תסלחו לי).
הייתי אומר שאני לא יודע איפה הראש שלו היה, אבל הדיווחים מדברים על כל כך הרבה סמים ואלכוהול שאני חושב שזה מספק תשובה די טובה. וכך ישב לו האלבום העצוב הזה על המדף שלי עד שיצאה האנתולוגיה של לנון ב-98' ונתגלו בה כמה ביצועים יפיפיים לשירים מהאלבום.

הלהיטים: Mind Games

השיר הכי יפה באלבום: (One Day (At a Time אבל בביצוע הנפלא מהאנטולוגיה.

ציון: 1/2 **


זהו להיום, המשך יבוא…

תגובות
  1. עידן וילנצ'יק הגיב:

    את השירים הבאמת גדולים של הביטלס,הקאנוניים,כתב פול מקרטני:יסטרדיי,מישל,היי ג'וד,לט איט בי.לא פעם אני תוהה איך לנון היה שורד את שנות השמונים למשל.הוא נרצח כשנה לפני שMTV עלתה לאוויר ומעניין היה לראות אם השנים היו מוציאות ממנו את העוקץ.מקובל לחשוב שלנון הוא היחיד מבין ארכעת חברי הביטלס שהמשיך להיות יוצר מרתק ומאתגר אחרי הפירוק.לדעתי,זה לא לגמרי נכון.אין ספק שהוא היה זה שהכי פחות התרכך אבל גם מקרטני וגם הריסון ידעו רגעים יפים אחרי הביטלס ומקרטני במיוחד היה גם זה שזכה להצלחה המסחרית הגדולה ביותר מבין החבורה.אבל השלם כנראה היה גדול מסכום חלקיו ואף אחד מהם לא באמת השפיע על עולם המוזיקה באותה מידה כפי שהשפיעו כלהקה.אני חושב שהגדולה האמיתית של לנון היא כתמלילן מאד שנון,חריף ודעתן ופחות כמוזיקאי למרות שגם כמלחין הוא מבריק.בכל מקרה הוא אחד היוצרים שהכי נחשפו ונפתחו רגשית אי פעם.הוא היה מאד אמיתי וכנה והלך בדרך שלו גם מבחינה פוליטית וחברתית.רק על זה צריך להצדיע לו.

    • גיא ברמן מכליס הגיב:

      הנקודה שהעלת לגבי שנות ה-80 היא כל כך נכונה. בפוסט ישן יותר בגלגול קודם של הבלוג הזה (http://nothahafunny.blogspot.com/2010/11/blog-post_14.html) כתבתי שמקרטני היה המפסיד הגדול מהרצח של לנון. הוא מת בדיוק בנקודה הנכונה. אני לא מכיר אמנים משנות ה-60 ששנות ה-80 היטיבו איתם. המקרה זהה גם לגבי פול מקרטני, שבעיני, כפי שאמרתי כבר פעמים רבות, הוא גדול המוסיקאים בתולדות המוסיקה הפופולרית. באופן אישי אני גם חושב שסך יצירתו בשנות ה-70 לא נופלת מזו של לנון. אין ספק שתוצרתו בשנות ה-80 (על אף שניתן למצוא בה מספיק דברים מעניינים) אינה פאר יצירתו וזו בדיוק התקופה בה הוא נאלץ להתחיל להתמודד עם לנון מסוג שונה – אל מת. אין שום דרך ריאלית להתמודד עם זה.
      בדבר אחד אין ספק, בכל הקשור למילים לנון היה מבריק בעוד שתחום זה הפך לחלש מאוד אצל מקרטני. אני כותב הפך כיוון שמקרטני כתב מילים נפלאות בתקופת הביטלס, אבל כפי שאמרת שם סכום השלם עלה ואין ספק שמקרטני של שנות הסולו חסר את ההערות הקטנות של לנון שהפכו את שיריו לטובים יותר.

  2. Aya Vandenbussche הגיב:

    My Favourite Beatles song and probably my favourite songs of all times is Here Comes the Sun, which is a George Harrison song

    I think the Lennon Macca combo was one of the best in music history. I am not an Imagine fan (the song) and prefer Let it be and Hey Jude do it for me a lot more in the emotional kitsch department.

    • גיא ברמן מכליס הגיב:

      I was never a big fan of "Here comes the sun" but "Something" is on my top 10 songs ever (and the best part there for me is Mccartney's Bass. But we already agreed that he's a genius)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s